ע"פ 24879-02-14 שלמה מורד נ' מדינת ישראל

השופט י' צלקובניק:

המערער הינו בעל חברת כוח אדם "אשד" באשדוד, שעסקה במתן שירותי כוח אדם בסיעוד בישראל (להלן: החברה או "אשד"), והמערערת, תושבת אשדוד (ורומניה), הינה בעלת חברת כוח אדם ברומניה, שעסקה בהבאת עובדים זרים לעבודה בישראל. השניים פעלו יחדיו, בשנים 2001-2000, ועוד קודם לכן, להבאת עובדים זרים מרומניה ומולדביה לישראל, באמצעות החברה.

שיתוף פעולה זה החל, עת פנתה המערערת למערער והודיעה לו כי ברשותה יפויי כוח מטעמם של אנשים הנזקקים לשירותי סיעוד, שבידם היתרי עבודה שהוצאו על ידי שירות התעסוקה, והיא מבקשת להיעזר בשירותי החברה, לצורך הבאת העובדים הזרים לישראל, כמתחייב מנהלי משרד הפנים, לפיהם הבאת העובדים תתבצע באמצעות חברת כוח אדם מאושרת.

בביקורת שנערכה בנתב"ג על ידי עובדי משרד הפנים, עלה, כי מספר עובדים זרים שהגיעו לישראל באמצעות המערערים, והיו עתידים לכאורה, לשמש כעובדי סיעוד אצל מעסיקים ששמם היה נקוב בהיתרי העבודה, אינם מיועדים כלל לשמש כעובדי סיעוד; עוד התברר כי היתרי העבודה שהוצאו כביכול על ידי שרות התעסוקה באותם מקרים, היו מזויפים.

בעקבות ממצאי הביקורת, שהובילה לחקירה המשטרתית, התברר כי במאות תיקים נוספים בהם טיפלו המערערים מצויים היתרי עבודה מזויפים, שנועדו להכשיר את הבאתם לישראל של עובדים זרים.

בעקבות ממצאי החקירה המשטרתית שהסתיימה בשנת 2002, הוגש כתב אישום נגד המערערים, ביום 24.11.2003 (במסגרת ת"פ 1749/03), בו יוחסו להם עבירות שונות הקשורות בהבאת 260 עובדים זרים ושימוש במסמכים מזוייפים לצורך קבלת אשרות כניסה, בכל אותם מקרים.

בכתב האישום נטען, כי המערערים קשרו קשר לקבלת אשרות כניסה לישראל לעובדים זרים, בכך שהציגו מצג כוזב בפני משרד הפנים, ב- 260 מקרים, באמצעות טפסי "כתב התחייבות למעסיק עובד סיעוד זר בהתאם לסעיף 6 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952" (להלן: כתב ההתחייבות), שהוכנו במשרדו של המערער, והוגשו על פי הנהלים למשרד הפנים לצורך קבלת אשרות כניסה לעובדים הזרים האמורים לעסוק בעבודות סיעוד. נטען, כי על פי כתבי ההתחייבות שעליהם היו חתומים המעסיק והחברה, התחייבה החברה לטפל בהבאת עובדי הסיעוד עבור המעסיקים הנזקקים, ולפקח על עבודתם של העובדים אצל המעסיקים בישראל. למצג דברים זה לא היה כל בסיס במציאות, שכן המערערים ידעו כי לחברה לא היה ולא יהיה כל קשר לעובדים הזרים או לנזקקים לשירותי הסיעוד.

בנוסף לכתבי ההתחייבות הנ"ל, העבירו המערערים למשרד הפנים, גם את יפויי הכח והיתרי העבודה המזויפים, לצורך קבלת אשרות עבודה עבור 260 עובדים זרים, מתוך ידיעה כי מדובר במסמכים מזויפים, או מתוך שהמערערים היו חייבים להבין, בנסיבות, כי מדובר במסמכים מזוייפים.

בעקבות כך קיבלו המערערים במרמה, אשרות כניסה לישראל עבור עובדים זרים, כאשר אותם עובדים לא הועסקו כעובדי סיעוד בהתאם לתנאי האשרות שקיבלו, ולא ידוע מה עשו אותם עובדים לאחר כניסתם לישראל.

עבור כל אשרת כניסה שהתקבלה על סמך כתב התחייבות, המערערת שילמה למערער "עמלה" בסך של 300-200 דולר ארה"ב במזומן, מתוך הכספים שקיבלה מידי העובדים הזרים.

שני המערערים הורשעו ביום 22.10.2013, על ידי בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט הבכיר ח' חדש), לאחר ניהול משפט הוכחות ממושך, בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 420 ו- 418 לחוק העונשין, ומתן ידיעה כוזבת על מנת להשיג לאחר אשרת כניסה לישראל, לפי סעיף 12(2) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952.

נקבע בהכרעת הדין כי המערערת ביצעה עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ומתן ידיעה כוזבת על מנת להשיג לאחר אשרת כניסה לישראל, כמתואר, ב- 244 מקרים, והמערער ביצען ב- 249 מקרים.