ע"פ 2480-01-16 שפס ואח' נ' בושארי ואח'

1.בפנינו ערעור על החלטתו של בית משפט השלום, כבוד השופט אהרון שדה (להלן: בית משפט קמא), מיום 13.11.15 (להלן: ההחלטה), שעניינה בקשה שניה שהוגשה על ידי המערערים, ה"ה חוה שפס, הדס ועודד גרש (להלן: המערערים) לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, בשל אי קיומו של פסק הדין שניתן ביום 20.1.13 על ידי כבוד השופט אמיר טובי (להלן: פסק הדין) בת.א. 2772/05 (להלן: התביעה).

2.פסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט טובי מתייחס לתביעה שהגישו המערערים נגד בעלה המנוח של המשיבה, מר יחיא בושארי ז"ל (להלן: המנוח), אשר המשיבה, גב' רחל בושארי (להלן: המשיבה), כיורשתו של המנוח, נכנסה בנעליו לעניין קיום פסק הדין.

3.המערערים והמשיבה הינם שכנים. בתיהם של המערערים (שני בתים צמודי קרקע) מצויים על מגרשים 5 ו- 6 שהינם חלק מחלקות 121 ו- 123 בגוש 11903 ברחוב הנורית ביוקנעם. ביתה של המערערת 1 הינו ברחוב הנורית 5א' וביתם של המערערים 2 ו- 3 מצוי ברחוב הנורית 5.

ביתה של המשיבה הוא בית צמוד קרקע והיא בעלת הזכויות במגרשים 7 ו- 8, המצויים דרומית לחלקת המערערים וגובלים עמם, ברחוב הנורית 7.

4.בין מגרשי המערערים למגרשי המשיבה מצויה, על פי תב"ע 3128, אשר חלה במועדים הרלוונטיים לתביעה על המקרקעין, דרך ציבורית שייעודה מעבר הולכי רגל וגישה ברכב למגרשים של שני הצדדים.

התביעה והרקע לה:

5.התביעה שהוגשה על ידי המערערים ונדונה על ידי כבוד השופט טובי עניינה בנייה שביצע המנוח תוך חריגה לתחומי הדרך הציבורית באופן שהביא חסימת דרך הגישה למגרשה של המערערת 1.

בתביעה עתרו המערערים למספר סעדים, אשר הרלוונטי לענייננו הוא: צו עשה המורה לנתבע (המנוח) להשיב את המצב לקדמותו, ובכלל זה לפעול על פי צו בית המשפט שניתן בת"פ 2179/99 (שלום-נצרת), לפנות את ה"דרך" שבין המגרשים, ולסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה לכניסה ו/או לגישה למגרשי המערערים. בנוסף, להרוס את המדרגות, לפנותן מהשטח ולמלא את השטח שמתחת למרפסת באופן שיושוו הגבהים שבין שטח ה"דרך" והחלקות, כך שניתן יהיה לעשות שימוש ב"דרך" לצרכי מעבר.

לכתב התביעה צורף כנספח ב' – תשריט של תב"ע 3128, שם סומנה "דרך להולכי רגל ולגישה ברכב" בין מגרשים 5 ו- 6 לבין מגרשים 7 ו- 8. על פי הנטען בתביעה מדובר בדרך שאורכה כ- 40 מטרים ורוחבה כ- 4 מטרים.

6.ברקע התביעה וכבסיס לה, הרשעת המנוח מיום 23.3.00 במסגרת ת"פ 2179/99 בבית משפט השלום בנצרת בביצוע עבודות בניה ושימוש טעוני היתר - ללא היתר. המנוח הורשע, על פי הודאתו, בבניית משטח מרוצף, אשר שימש כמרפסת בביתו, בשטח של כ- 60 מ"ר, כאשר אותו משטח נבנה בחלקו על שביל הולכי רגל. בנוסף, הורשע המנוח, על פי הודאתו, בבניית קירות פיתוח באורך 40 מטרים, שאף הם נבנו בחלקם על שביל הולכי הרגל. בגזר הדין נקבע כי על המנוח להרוס את הבניה הבלתי חוקית תוך 6 חודשים, אלא אם יקבל היתר כדין.

היתר כאמור לא התקבל בידי המנוח, אך הלה לא קיים את גזר הדין ולא הרס את הבניה הבלתי חוקית, ובעקבות זאת הוגשו נגדו שני כתבי אישום נוספים בגין עבירה של אי קיום צו בית משפט, בהם הורשע על פי הודאתו (ת.פ. 2692/00 ו- ת.פ. 20390/04). בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה נדחתה. עם זאת, המנוח לא הרס את המבנים הבלתי חוקיים.

7.בעקבות זאת, הגישו המערערים את התביעה. בפסק דינו של כבוד השופט טובי צוין כי בשלב כלשהו במהלך ניהול התביעה בפניו הרס המנוח את המרפסת שבנה, אך הותיר את הריסותיה, את המשטח וגרם המדרגות על כנם ולא השלים את ההריסה והפינוי המתחייבים.

8.בין לבין התנהל בין הצדדים הליך נוסף במסגרת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (עת"מ 1136/07) שהוגשה על ידי המערערים כנגד תכנית שיכון ציבורי 2/14/26 (להלן: התרש"צ), אשר היה בה למעשה משום הכשרת הבניה שבנה המנוח על ידי שינוי קווי המגרשים והגבולות ביחס לתב"ע 3128.

כבוד השופטת מוניץ, אשר דנה בעתירה המינהלית קיבלה אותה וקבעה ביום 18.4.10 כי התרש"צ תבוטל ביחס למגרשי הצדדים והדרך הציבורית וניתנה הוראה למינהל מקרקעי ישראל לערוך תכנית חדשה אשר תתיישב עם תב"ע 3128 וכן תתחשב בדרך הציבורית ובכל בניה בלתי חוקית.

הליך העתירה המינהלית עיכב את הדיון בתביעה, אשר התחדש רק לאחר מתן פסק הדין בה.