ע"פ 24602-05-15

ביום 31.5.15 התקיים דיון בערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת ת' נמרודי), בת"פ 4086/04, מיום 30.11.14, בגדרה נדחתה בקשת המערערת לביטול פסק דין, אשר הטיל עליה עוד בחודש יולי 2004 קנס כספי בסך 620 ₪.

בקצירת האומר יוזכר, כי ביום 22.3.04 נרשם למערערת דו"ח בגין עבירה של עישון אסור במקום ציבורי, אשר נמסר לה במסירה אישית, בגדרו נקבע כי עליה לשלם תוך 15 ימים קנס כספי על סך 310 ₪, ואם לא תשלם הקנס במועד עליה להתייצב בבית המשפט ביום 25.5.04 בשעה 10:30.

המערערת לא שילמה את הקנס, אך הגישה בקשה לדחיית הדיון, שנדחה ליום 15.6.04. מאוחר יותר נדחה הדיון פעם נוספת ליום 7.7.04 (הואיל והזימון ליום 15.6.04 לא בוצע כדין). ביום 7.7.04 ניתן פסק דין בהעדרה, לאחר שהוזמנה ולא התייצבה. בנוסף לפסק הדין שניתן נגדה, נשלחו למערערת במהלך השנים התראות לתשלום ואף הוצאו נגדה פקודות מאסר. רק ביום 15.9.14, כ-10 שנים מאוחר יותר, הגישה המערערת, לראשונה, בקשה לביטול פסק הדין ולביטול הצווים, אולם בקשתה נדחתה. בקשות נוספות דומות שהוגשו על ידה נדחו אף הן.

ביום 31.5.15 ניתן על ידי פסק דין הדוחה את הערעור.

החל ממועד מתן פסק הדין, הגישה המערערת למעלה מ-9 בקשות (!), תוך התעלמות מוחלטת מהחלטות בית המשפט (מיום 31.5.15; מיום 8.6.15; מיום 15.6.15; ומיום 16.6.15).

התנהלות זו של המערערת עומדת בניגוד לעקרון סופיות הדיון ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. אין כל מקום לכך שבית המשפט ישחית זמן שיפוטי רב בטיפול בבקשות סרק המוגשות על ידי המערערת חדשות לבקרים בהליך שהסתיים (בג"ץ 668/14 מייק ואן קול נ' מדינת ישראל (14.8.14)).

בשל התנהלותה הדיונית, ובפרט העובדה שהמערערת שבה ומטרידה את בית המשפט בבקשות חסרות יסוד, ניתנת בזאת הוראה למזכירות להימנע מלקבל בקשות נוספות מטעם המערערת בהליך דנא, שהטיפול בו הסתיים זה מכבר. לא בלי התלבטות אמנע זו הפעם מהשתת הוצאות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לידי הצדדים.