ע"פ 24602-05-15

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' נמרודי), בת"פ 4086/2004, מיום 30.11.14, בגדרה נדחתה בקשת המערערת לביטול פסק דין, אשר הטיל על המערערת, בחודש יולי 2004 (!), קנס כספי בסך 620 ש"ח .

ביום 22.3.04 נרשם למערערת דו"ח בגין עבירה של עישון אסור במקום ציבורי, אשר נמסר לה במסירה אישית, בגדרו נקבע כי עליה לשלם תוך 15 ימים קנס כספי בסך 310 ש"ח, ואם לא תשלם הקנס במועד - עליה להתייצב לבית המשפט ביום 25.5.04, שעה 10:30. המערערת לא שילמה הקנס, ביקשה לדחות הדיון, ולבקשתה הדיון נדחה. כמסתבר, לשני המועדים הנוספים שנקבעו בעניינה ( 15.6.04, 7.7.04), לא התייצבה המערערת, ולבסוף ניתן פסק דין בהעדרה ביום 7.7.04 המחייב אותה לשלם כפל קנס בסך 620 ש"ח. בנוסף לפסק הדין שניתן נגדה נשלחו למערערת התראות לתשלום וכן הוצאו נגדה פקודות מאסר.

רק ביום 15.9.14, כעשר (!) שנים מאוחר יותר, הגישה המערערת, לראשונה, בקשה לביטול פסק הדין ולביטול הצווים, אולם בקשתה נדחתה. בקשות דומות ונוספות שהגישה נדחו אף הן.

בהחלטה שניתנה ביום 15.5.15 בבקשה לעיכוב ביצוע (כב' השופט כ' מוסק), נקבע כי אין כל הצדקה להגשת הערעור באיחור כה ניכר, מה גם שסיכויי הערעור לגופו נראים על פני הדברים קלושים.

טענת המערערת, לפיה מעולם לא ידעה אודות ההליכים נגדה, נסתרת בעצם העובדה שקיבלה לידיה את הדו"ח ואף הגישה לפני כעשור בקשה לדחיית מועד הדיון שצוין על גבי הדו"ח שקיבלה לידיה.

בנסיבות אלו, עת חלף כאמור למעלה מעשור מאז קיבלה המערערת את הדו"ח, אינני רואה סיבה "להחיות" הדיון מחדש.

הערעור נדחה אפוא, אף ללא צורך בקבלת תגובה מאת המשיבה.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לידי הצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ה, 18 מאי 2015, בהעדר הצדדים.