ע"פ 24563-10-16 שופאניה(אסיר) נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה בעכו (כב' השופט א' קאופמן) ביום 6.9.16, בתיק פ"ל 2985-09-15, בגדרו הוטל על המבקש, בין היתר, עונש מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 12.9.15 נעצר המבקש לבדיקה על ידי שוטרים, כשהוא נוהג בטרקטור בכביש בשפרעם, וזאת כשהוא פסול לנהיגה, וללא רישיון נהיגה תקף, וללא תעודת ביטוח ורישיון רכב בתוקף. המבקש הודה במיוחס לו והורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה – לפי ס' 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע לפני יותר מ-12 חודשים – לפי ס' 10א לפקודת התעבורה, ונהיגה ברכב ללא ביטוח – לפי ס' 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970.

בגזר הדין הוטלו על המבקש 4 חודשי מאסר בפועל, וכן הופעל מאסר מותנה בן 7 חודשים שנגזר על המבקש ביום 31.5.15 בתיק 848-03-15, כך שירצה בחופף ובסך הכל 7 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו. כן הוטלו עליו 6 חודשי מאסר מותנה ורישיונו נפסל לתקופה של 10 שנים. בגדר גזר הדין נקבע כי על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו ביום 25.10.16.

ביום 23.10.16, היינו, יומיים בלבד עובר למועד שנקבע לתחילת ריצוי עונשו, הגיש המבקש ערעור על גזר דינו של בית משפט קמא, בצד בקשה לעיכוב ביצועו. בבקשתו טען כי שגה בית משפט קמא משלא קיזז את התקופה בה שהה במעצר בית מתקופת המאסר וכן משלא התחשב בכך שבמהלך ניהול התיק הנוכחי ריצה עונש מאסר בן 6 חודשים בעבודות שירות, בגין עבירות תעבורה בתיק אחר. לטענת המבקש, אורכן של תקופת מעצר הבית וכן תקופת עבודות השירות עולה על תקופת המאסר שהוטלה עליו בתיק דנן. עוד טען כי הינו פועל לביטול הרשעתו הראשונה משנת 2011 בעבירה של נהיגה בפסילה, אשר ניתנה בהיעדרו ובאורח שגוי.

בתגובתה מיום 25.10.16, התנגדה המשיבה לבקשה, בנימוק כי בנסיבות המקרה דנן אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע גזר הדין, וכי סיכויי הערעור קלושים ממילא.

לאחר עיון בבקשה ובהודעת הערעור, וכן בתגובת המשיבה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

הלכה היא, כי עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות, אשר מצדיקות סטייה מהכלל לפיו יש להתחיל בריצוי עונש המאסר מיד לאחר מתן גזר הדין. נסיבות אלה צריכות לעלות בחשיבותן ובמשקלן על האינטרס הציבורי הגלום באכיפה מיידית של הענישה, ונטל השכנוע במקרה זה מוטל על המבקש (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241). במסגרת ההחלטה על בית המשפט לבחון את טיב וסיכויי הערעור, את משך תקופת המאסר, את חומרת העבירה ונסיבותיה, את עברו הפלילי של המבקש ואת נסיבותיו האישיות.

במקרה דנן, לא שוכנעתי כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות סטייה מהכלל האמור.

העבירות המיוחסות למבקש חמורות. המבקש נהג ביודעין בזמן שהוא פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה, כאשר רישיון הנהיגה שלו פקע 13 שנים עובר לכך, ללא רישיון רכב תקף וללא תעודת ביטוח בת תוקף. יצוין כי בהודעת הערעור טען המבקש כי הקביעה שרישיונו פקע בשנת 2002 יסודה בשגגה שנפלה בכתב האישום, אולם מדובר בעובדה מעובדות כתב האישום, בה הודה המבקש.