ע"פ 24199-03-15 מוסרי נ' מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי

1.בתאריך 14.01.2007 נגזר דינו של המערער שבפנינו בת"פ 6219/05 מדינת ישראל נ' זאדה ואח' של בית משפט השלום בתל- אביב. בית משפט קמא אישר אז הסדר טיעון בין הצדדים ומכוח אותו הסדר טיעון גזר על המערער את העונשים המוסכמים כדלקמן: 50 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 25,000 ₪ או 8 חודשי מאסר תמורתו וכן פיצוי למתלוננים בסך של 200,000 ₪.

כדי לסבר את האוזן נאמר רק כי מדובר היה בתיק מרמה בהיקף נרחב ובו מספר מתלוננים ומכאן הפיצוי. כאמור, עונש זה היה מוסכם על הצדדים ובית המשפט לא סטה ממנו.

2.בתאריך 02.12.2007 נשמע ערעור על גזר הדין בתיק זה. הערעור נדחה. המערער ריצה את עונש המאסר שנגזר עליו ושוחרר ביום 06.11.2008. בהתאם למה שנטען בבית משפט קמא בענייננו, עד למועד שחרורו ממאסר זה שילם המערער סכום מצטבר של 75,000 ₪ על חשבון רכיבי הענישה הכספיים שנגזרו עליו (הכוונה הן לקנס והן לפיצוי למתלוננים). במאמר מוסגר נציין כי המדינה מסתייגת מהסכום של 75,000 ₪, אולם אין מחלוקת כי המערער הפקיד סכום שעולה על 25,000 ₪, קרי: סכום הקנס.

3.לאחר ששוחרר ריצה המערער עונש מאסר נוסף שנגזר עליו בתיק אחר. בטרם שוחרר ממאסר זה הוצאה נגד המערער בחודש ספטמבר 2014 פקודת מאסר חלף הקנס בת"פ 6219/05 הנ"ל. בעקבות זאת פנה המערער לבית המשפט בבקשה נושא הערעור הנוכחי. במקביל להגשת הבקשה עתר המערער לעיכוב ביצוע. בתאריך 21.10.2014 שוחרר המבקש מבית הסוהר.

הבקשה נושא הערעור הנוכחי

4.בתאריך 05.11.2014 הגיש המערער לבית משפט השלום בת"א בקשה לביטול פקודת המאסר חלף הקנס. שתי הנמקות מרכזיות עמדו בבסיס הבקשה: ההנמקה האחת עניינה טענות שונות בדבר פגמים פרוצדורליים שנפלו בהליכים להוצאת פקודת המאסר. הכוונה היא לאי קיום התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה כפי שהוגדרו בהלכת גוסקוב [רע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' גוסקוב (פורסם בנבו) (20.11.2012)]. נקדים ונציין כי הטענות שהועלו באשר למילויה של הלכת גוסקוב אינן עומדות בפנינו. הסנגור הודיע במפורש כי נימוקי הערעור לא יעסקו בהן, שמא משום שבית משפט קמא הורה על הוצאת פקודת מאסר חדשה וחזרה על ההליכים הנדרשים לאחר הוצאתה. ההנמקה השניה היתה טענה משפטית עקרונית. אליבא דהסנגוריה מששילם המבקש את מלוא סכום קרן הקנס ולטענתו אף הרבה למעלה מכך, לא ניתן עוד להפעיל נגדו את רכיב המאסר חלף הקנס. "דרך הפרשנות המסורתית של המרכז לגביית קנסות את סעיף 77 לחוק העונשין הינה שגויה מעיקרה ובלתי חוקתית". משכך, יש לבטל את פקודת המאסר ללא אפשרות לחדשה (סעיף 7 להודעת הערעור).

החלטתו של בית משפט קמא

5.בית משפט קמא דחה בשורה התחתונה את טענותיו של המערער בכפוף כאמור להוצאתה המחודשת של פקודת המאסר. שלושה נדבכים עיקריים בהחלטתו של בית המשפט:

א.באשר לטענות לענין פרשנות סעיף 77ג' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן "חוק העונשין" "החוק"), בית המשפט קבע כי: "הביטוי לענין גבייה המופיע בלשון סעיף 77ג' לחוק העונשין, מתייחס גם למאסר חלף קנס שכן המאסר חלף הקנס הינו חלק מפעולות הגבייה ואינו רכיב עונשי כשלעצמו".