ע"פ 2417/14

השופט מ' מזוז:

1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו בת"פ 40212-08 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא ד"ר ע' מודריק). ע"פ 2417/14 הוא ערעור עלהכרעת הדין ולחלופין על גזר הדין, ואילו ע"פ 2677/14 הוא ערעור המדינה על גזר הדין בלבד.
2. נגד המערער בע"פ 2417/14 (ראובן מלעי, להלן: המערער) ושניים אחרים הוגש כתב אישום המחזיק שישה אישומים (הראשון מיוחס לשלושת הנאשמים והחמישה האחרים מיוחסים למערער בלבד). על פי המתואר בכתב האישום, המערער, שהיה הבעלים והמנהל של חברת "ניתאי מוטורס בע"מ" העוסקת בייבוא ובסחר של חלקי חילוף לכלי רכב, ושני הנאשמים האחרים, קשרו קשר למכור מנועים גנובים שמקורם בכלי רכב שנגנבו בישראל. בהתאם לתכנית, הנאשם 3 (להלן:זגיר), תושב חברון, מכר למערער מנועים גנובים שהגיעו לידיו, שמקורם מכלי רכב שנגנבו בישראל, לאחר שהשחית את המספרים המקוריים שהיו מוטבעים על המנועים והטביע במקומם מספרים מזויפים. המערער מסר לזגיר שטרי מכר גנובים ומזויפים וחשבוניות מזויפות שתאמו את המספרים המזויפים שהוטבעו וזאת במטרה להקשות על זיהוי המספרים המקוריים של המנועים הגנובים. הנאשם 2 (להלן: שוויקי), תושב מזרח ירושלים, העביר את המנועים הגנובים לאחר זיוף מספריהם, מזגיר למערער ואת התמורה בעדם מהמערער לזגיר. המערער שילם לזגיר 1,500-1,200 ₪ עבור כל מנוע. לפי כתב האישום, במסגרת הקשר סחרו השלושה בכ- 63 מנועים מזויפים.

           על פי המתואר באישומים השני עד השישי, בחמש הזדמנויות שונות מכר המערער מנועים מזויפים, וקיבל תמורת כל מנוע סכומים הנעים בין 6,930-2,890 ₪.

           בגין המעשים המתוארים הואשם המערער בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת חלק גנוב, מסחר בחלק גנוב, זיוף ושימוש במסמך מזויף כדי להקל על ביצוע עבירה, שינוי זהות של חלק של רכב וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

הערעור על הכרעת הדין

2. בטרם החל הבירור לגופו של כתב האישום, טען המערער כי אמרותיו שנמסרו בחקירת המשטרה נגבו באמצעים פסולים. במשפט זוטא שנערך בבית המשפט המחוזי נדחתה טענתו זו ואמרותיו התקבלו כראיות במשפט. לאחר משפט הזוטא טען המערער, כי הוא חסר כשרות לעמוד לדין בשל מצב נפשי השולל ממנו להבחין בין טוב לרע. טענתו זו נבחנה בהליכים ממושכים, והמשפט אף הופסק לתקופה מסוימת, אך לבסוף נקבע כי אין מניעה מבחינה נפשית לקיים את המשפט וההליכים חודשו. עוד יצוין, כי בסיכומיו, לאחר שלב שמיעת הראיות, העלה המערער טענות נוספות, מקדמיות באופיין, כגון חוסר סמכות עניינית, הגנה מן הצדק, עובדות כתב האישום אינן מהוות עבירה וסיכון כפול. טענות אלה נבחנו על-ידי בית המשפט המחוזי בפסק הדין ונדחו אחת אחת. היות שהערעור דנן לא עוסק עוד בטענות אלה, הן לא תפורטנה.

3. לגופם של דברים, כפר המערער באישומים המיוחסים לו, וטען כי הוא לא היה קשור לזיוף המנועים. בית המשפט בחן את אמרותיו של המערער במשטרה, שבחלקן הודה במעשים המיוחסים לו (בשינויים מסוימים מהנטען בכתב האישום) ובחלקן התרחק מהמעשים ואף הכחישם לחלוטין. יצוין, כי המערער בחר שלא להעיד בשלב המשפט. בית המשפט שמע את עדותו של שוויקי, אשר העיד כי הוביל מזגיר לחצרי המערער את המנועים המזויפים בכ- 20 הזדמנויות שונות. בנוסף, התרשם בית המשפט מחוות דעת של מומחים ממשטרת ישראל שבדקו את המנועים שנתפסו והגיעו למסקנה כי חלק ניכר מהם מזויפים; בחלק מהמקרים הם אף הצליחו לחשוף את המספרים המקוריים שהיו מוטבעים על המנועים. על בסיס אלה קבע בית המשפט שהמערער אכן קשר קשר עם זגיר לזיוף המנועים, ובמסגרת קשר זה מסר המערער לזגיר מסמכים שכללו את מספרי המנועים המזויפים. עוד קבע בית המשפט, כי באופן זה הועברו למערער כחמישים מנועים מזויפים (ולא 63 כפי שנטען בכתב האישום) בתמורה לסכום של בין 1,500-1,200 ₪ עבור כל מנוע. לפיכך הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון.