ע"פ 2350/15 שהאב נ' מדינת ישראל

1. בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (כב' השופטים ש' דותן, צ' צפת ו- א' זמיר) שניתן ביום 4.3.2015 בתפ"ח 10327-01-13.

רקע והליכים

2. לפי המפורט בכתב האישום, ביום 11.11.2012 התקשרה המתלוננת למסעדת "אל-גאוצ'ו" וביקשה לדבר עם אחיו של המבקש, חמדאן. בהעדרו של חמדאן, הזמין אותה המבקש, שעבד אותו לילה במסעדה, להגיע למסעדה כדי לשתות קפה. המתלוננת אשר הכירה את המבקש מביקוריה במסעדה לאחר שהפסיקה לעבוד בה, נענתה להזמנתו. אחר ששתתה קפה והמבקש שתה יין, ביקש ממנה המבקש כי תתלווה אליו למועדון "המסבאה" הסמוך, גם שם הוא עובד, בתואנה כי עליו לתקן בדחיפות דבר מה במקום. המבקש והמתלוננת הגיעו למועדון והמבקש ביקש מהמתלוננת להתלוות אליו למשרדי המועדון שבקומה השניה. המתלוננת עלתה עם המבקש למשרד, שם השכיב המבקש את המתלוננת בכוח על הספה, ניסה להרים את חולצתה מספר רב של פעמים, נגע בחזה המתלוננת, מעל לחולצה ומתחתיה. בהמשך לכך הוא הוריד למתלוננת בכוח את מכנסיה עד קרוב לקו הברכיים, הסיט את תחתוניה בכוח והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. כל אותה עת נאבקה המתלוננת במבקש, ניסתה להדוף אותו ולמנוע ממנו את מעשיו, ובמקביל התחננה על נפשה, אך חרף תחינותיה, המשיך המבקש ותקף אותה בכוח תוך שהוא נושך אותה באוזנה, מכה אותה בכל גופה וגורם לה לחבלות.

           מהעדויות במשפט עלה כי בשלב כלשהו, לקראת השעה 04:00 לפנות בוקר, הצליחה המתלוננת להתקשר טלפונית לידיד שלה וביקשה ממנו בקול מבוהל לבוא ולאסוף אותה מהמסעדה, ולאחר ששכנעה את המבקש לצאת יחדיו מהמועדון לזמן מה, מילט אותה הידיד מהמקום ברכבו.

1. בגין מעשיו אלה הורשע המבקש, ביום 12.1.2015, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירה של ניסיון אינוס ומספר עבירות של מעשים מגונים (לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) ובצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ולפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק).

           בהכרעת הדין, קבע בית המשפט כי הוא מקבל את גרסת המתלוננת וכי אין בידו ספק שהמתלוננת הותקפה מינית בליל ה-11.11.2012 וכי התוקף הוא המבקש. זאת בשים לב לחיזוקים שנמצאו לגרסתה. עם זאת, בית המשפט קבע כי התעורר ספק באשר להחדרת אצבעות לאיבר מינה של המתלוננת, כיוון שהמתלוננת לא ציינה זאת בשתי הודעותיה הראשונות, אלא רק לאחר שנשאלה שאלה מדריכה מאת החוקרת, ומשום שבעימות עם הנאשם הטיחה בו המתלוננת את המעשים בפירוט אך נושא זה שב ונפקד מטענותיה.

           בית המשפט דחה את טענות המבקש בדבר טעות בזיהוי מבצע העבירה. אמנם השם שמסרה המתלוננת בתחילה היה בהא, אחי המבקש, והיא אף הצביעה על תמונתו של בהא במסדר זיהוי תמונות, אולם בית המשפט קבע כי מדובר בטעות בתום לב בין שמות אחיו של חמדאן, כאשר המתלוננת מסרה פרטים אישיים נכונים אודות המבקש, וכי על הזיהוי במסדר התמונות גובר זיהוי המתלוננת את המבקש כשצפתה בסרט האבטחה במועדון יום למחרת האירוע, וכן זיהויהּ אותו פנים אל פנים בתחנת המשטרה. כמו כן, נדחתה גרסת האליבי של המבקש, ועדויות אחיו שביקשו לתמוך בה סתרו אחת את השנייה ונמצאו בלתי אמינות.

2. ביום 4.3.2015 גזר בית המשפט על המבקש ארבע וחצי שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מאסרים על תנאי ותשלום פיצוי למתלוננת בסך 50,000 ₪. ביצוע גזר הדין עוכב על-ידי בית המשפט המחוזי עד ליום 13.4.2015.

3. ביום 2.4.2015 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור, היא הבקשה שלפני.