ע"פ 2350/14 אחמאתוב ג'עברי ואח' נגד מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. לפנינו ארבעה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' כרמל) בת"פ 21128-09-12, הנדונים במאוחד.

2. ביום 7.11.2013 הורשעו חאתם ג'עברי (להלן: המערער 1), אחיו אחמאתוב ג'עברי (להלן: המערער 2) ובן דודם פאדי בורגול (להלן: המערער 3; להלן יחד:המערערים(, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות שיוחסו להם בכתב האישום: שלושה מעשי חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק שלא כדין, יריות באזור מגורים והחזקת סכין שלא כדין - עבירות לפי סעיפים 329(א)(1), 144(ב), 340א ו- 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).  

3. ביום 6.3.2014 ניתן גזר הדין. בית המשפט גזר על המערער 1 ארבע שנות מאסר בפועל, על המערער 2 - שלוש שנות מאסר בפועל, ועל המערער 3 - ששה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. כן גזר בית המשפט על שלושת המערערים מאסר על תנאי לתקופה של ששה חודשים, למשך שלוש שנים מיום שחרורם, בגין כל עבירה מסוג פשע.

4. המערערים 1 ו- 2 מערערים על הכרעת הדין, ולחלופין על חומרת העונשים שנגזרו עליהם בגזר הדין; המערער 3 מערער רק על הכרעת הדין בעניינו, ואילו הערעור הרביעי הוא ערעור המדינה על קולת העונשים של שלושת המערערים.  

עיקרי פסק הדין

5. כתב האישום עניינו בתגרה אלימה בין המערערים, בני משפחת ג'עברי, לבין בני משפחת סיד אחמד, על רקע סכסוך כספי בין אחייניתם של המערערים לבין בן זוגה, בן משפחת סיד אחמד. לפי עובדות כתב האישום, ב-1.9.2012, בשעה 00:50 לערך, הגיע המערער 2 אל הרחוב בו מתגוררת משפחת סיד אחמד ושאל את בני המשפחה מי מהם היכה את קרובו סמוך לפני כן על רקע הסכסוך האמור. מיד לאחר מכן שוחח בטלפון, אמר לבני משפחת סיד אחמד כי ישוב במהרה, והלך לקרוא לאחיו, המערער 1. המערער 3, שהיה כל העת במקום, התלווה אליו. איהאב סיד אחמד (להלן: איהאב), אשר חשש כי אנשי משפחת ג'עברי מתכוונים לתקוף, הצטייד באלה ובכלי תקיפה נוסף, ויצא מביתו אל הרחוב, ועד מהרה הצטרפו אליו אחיו איאד (להלן: איאד) ומקורבים נוספים. המערערים אכן חזרו אל המקום, כאשר מערער 1 מצויד באקדח ומערער 2 חמוש בסכין, וניגשו אל איאד ואיהאב. המערער 2 היכה את איהאב באגרוף ובעט בו, ניסה לדקור את איאד בפלג גופו העליון ודקר אותו בזרועו השמאלית, ואז דקר את איהאב בגבו שתי דקירות. בתגובה דקר איהאב את המערער 2 בבטנו. במקביל, ירה המערער 1 יריות רבות אל עבר המקורבים שעמדו בסמוך למקום, וכתוצאה מהירי נפגע מחמד אבו טאעא ברגלו השמאלית. לקראת סוף האירוע יידה המערער 3 שתי אבנים לעבר המקורבים. איאד, איהאב ומקורביהם נמלטו מהמקום תוך שהמערער 1 מוסיף לכוון אליהם את אקדחו.

           בכתב האישום צוין עוד, כי לאחר האירוע אושפז איהאב ל-5 ימים לטיפול בפצעי הדקירות, אשר אף חדרו לריאתו הימנית והצריכו הכנסת נקז, איאד נזקק לתפרים בגין פצע הדקירה בזרועו, מחמד אבו טאעא נזקק לתפרים לטיפול בחתך שנגרם בשוק רגלו השמאלית, והמערער 2 נזקק לניתוח לטיפול בחתך שנגרם לו בתחתית בטנו. המערער 1 נמלט אל שטח איו"ש ורק ביום 5.9.12 חזר לשטח ישראל ונעצר.

6. המערערים כפרו בכתב האישום. המערער 1 טען, כי האקדח שהחזיק היה אקדח מצית לגז. לביסוס האמור טען, שאילו היה יורה יריות רבות מאקדח אמיתי כנטען, אזי היו נמצאים בזירה, אשר הינה קטנה וסגורה יחסית, קליעים רבים, בעוד שבזירה נמצאו אך שני תרמילים וקליע אחד. כן טען, כי קולות הירי היו קולות נפצים ממסיבות שנערכות תדיר באזור, וכי איש לא נפגע מהירי וטענות עדי התביעה בדבר פגיעה באבו טאעא שקריות. המערער 2 טען, כי איהאב הוא שדקר אותו תחילה, והוא הגיב ודקר מתוך הגנה עצמית. לטענתו, עדי התביעה שטענו שהוא אשר דקר תחילה תיאמו גרסאות ביניהם ועדויותיהם מַלאו סתירות ביניהן ולא תאמו את העולה מסרטי מצלמות האבטחה במקום. המערער 3 טען, כי יידה אבן אחת לאחר האירוע ולכן אין מעשהו אלא ניסיון תקיפה סתם, שכן לא היה "שותף" למעשים, לא הוכחו תכנון מוקדם ומטרה משותפת והוא לא ידע כי המערער 1 החזיק נשק, ולא יכול היה לדעת ולצפות את "ההתרחשות הפתאומית" שאירעה.