ע"פ 2304/12 מוחמד מטר נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

           ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י' אלרון, מ' גלעד ו-א' אליקים) מיום 2.10.2011 בתפ"ח 28677-01-10, לפיה הורשע מוחמד מטר (להלן: המערער) בעבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2) ו-300(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובעבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. כמו כן, מופנה הערעור נגד העונש שנגזר על המערער: מאסר עולם בגין עבירת הרצח וכן ארבע שנות מאסר בפועל בגין עבירת השוד, אשר נקבע כי ירוצו במצטבר לעונש מאסר העולם.

כתב האישום

1.         כעולה מכתב האישום, המערער התגורר בכפר נחף בשכנות לביתם של עלאא מטר (להלן: עלאא) ורעייתו פאדיה מטר ז"ל (להלן: המנוחה). עוד נכתב בכתב האישום כי ביום 14.12.2009 בשעה 8:30 בבוקר או בסמוך לכך, הגיע המערער לביתם של עלאא והמנוחה בזמן שהמנוחה שהתה בו לבדה, כשהוא מצויד בסכין, לאחר שהחליט להמית אותה ולשדוד את כספם של עלאא והמנוחה. המערער נכנס אל הבית, החל להכות את המנוחה ולדקור אותה מספר רב של פעמים, בין היתר, בראשה ובצווארה, באמצעות הסכין. בעקבות זאת נוצרו דימומים בצוואר ובלוע המנוחה. דימומים אלה, יחד עם העובדה ששאפה דם לריאות, גרמו למות המנוחה. בנוסף לכך, שדד המערער מכספת בארון חדר השינה של המנוחה ועלאא סך של 1,700 ש"ח. בכתב האישום נכתב כי במעשים אלה גרם המערער למות המנוחה בכוונה תחילה לאחר שהחליט להמיתה והמיתה בדם קר מבלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות בהן יכול היה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמיתה, וכן, הכין מכשיר בו המית את המנוחה. עוד נכתב בכתב האישום כי המערער המית את המנוחה תוך כדי ביצוע שוד או ביצוע הכנות לביצוע העבירה, כדי להקל את הביצוע ולהבטיח לעצמו בריחה או הימלטות מעונש. כן נכתב כי המערער שדד מהמנוחה כסף מזומן כשהוא מצויד בסכין שיש בו כדי להוות סכנה, והשתמש באלימות כלפי המנוחה בשעת השוד או בתכוף לפני או אחרי המעשה. כתב האישום ייחס למערער, אפוא, ביצוע רצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיפים 300(א)(2), 300(א)(3) ו-300(א)(4) לחוק העונשין, וביצוע שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

תמצית גרסאות הצדדים, הראיות והכרעת הדין

2.         בתשובתו לכתב האישום הכחיש המערער את המיוחס לו. להוכחת האישומים, הציגה המשיבה את גרסאותיו המשתנות של המערער וכן גרסאות עדים אחרים שסתרו את גרסאותיו של המערער, ובכללן, גרסאותיה של רעייתו סאוסן מטר (להלן: סאוסן). כמו כן, הציגה המשיבה מכלול ראיות נוספות להוכחת מעשה הרצח, ובהן ראיות נסיבתיות שונות. בנוסף, הציגה המשיבה ראיות בנוגע למצוקתו הכלכלית של המערער ובני משפחתו להוכחת המניע לביצוע העבירות. בנוסף טענה המשיבה להתנהגות מפלילה של המערער לאחר האירוע. המערער מצדו נסמך על עדותו במשפט. יצוין, כי בין הימים 31.12.2009 – 1.2.2010 שהה המערער בהסתכלות במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה", בסיומה הוכנה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו. בחוות הדעת נכתב כי המערער סובל ממחלת נפש, אך בזמן המעשה המחלה הייתה בהפוגה. כמו כן נכתב כי המערער כשיר לעמוד לדין.

הכרעת הדין

3.         הכרעת הדין הינה מפורטת ומנומקת, להלן יובאו עיקריה: ביום 14.12.2009 בשעה 08:59 התקבלה שיחה למוקד מד"א להזמנת אמבולנס בה דווח על מוות של אישה. כמה דקות לאחר מכן, הועבר הדיווח למשטרת ישראל, ומהרישומים עלה כי "המודיע מדווח על אישה מתה. נכנס אחד השכנים לקחת משהו, מצאו אותה על הריצפה מלאה בדם בסביבות גיל 30" (ת/3, עמוד 3). בעקבות הדיווח הגיע אמבולנס לבית, שם נמצאה המנוחה שכובה על בטנה על הרצפה, מוטלת בשלולית דם גדולה וסביב החלק הקדמי של צווארה נמצא חתך עמוק, כך שלפי הצוות הרפואי, לא היה ספק כי האישה אינה בחיים. הרופאה שנלוותה לפראמדיק קבעה את מותה של המנוחה, וציינה בסעיף נסיבות המוות: "חשד לרצח". בחוות הדעת הפתולוגית שהכין פרופ' יהודה היס (להלן: פרופ' היס) בסיוע ד"ר הדס גיפס מהמכון לרפואה משפטית (להלן: חוות הדעת הפתולוגית) נכתב כי נמצאו דימומים ושאיפת דם לריאות, ובנוסף, פצעים שונים המלמדים בחלקם על מאבק בין המנוחה והתוקף עובר לקטילתה. עוד נכתב כי חלק מהפצעים נגרמו על ידי "חפץ כגון להב של סכין, עם לפחות שפה אחת מושחזת". עוד עלה מחוות הדעת כי פצעי הקרע והדימומים התת-עוריים נגרמו מחבלה קהה וקרוב לוודאי ישירה בסמוך למוות. השוטר וואיל שחאדה שהגיע לזירת האירוע כתב בדו"ח הפעולה שהבחין במנוחה שוכבת על בטנה מוקפת בשלולית דם. עוד כתב כי הבחין במטבח בפח שמן צהוב הפוך ובשמן שנשפך על שטיח המטבח, ואף בשטר של 200 ש"ח שנמצא קרוב אליו. דברים אלה גובו בדו"ח הביקור בזירת האירוע שהכין רפ"ק אלי שקד. בדו"ח נכתב בנוסף כי לצד גופת המנוחה היה חלוק בצבעים כחול וירוק, וכי נמצאו כתמי דם על ארון הבגדים בחדר השינה. בתוך ארון הבגדים נמצאה כספת ועל המיטה הונחו המפתחות. כמו כן הכספת נפתחה ונמצאה ריקה. כלי הרצח בו נדקרה המנוחה וכן מצלמות אבטחה לא אותרו. ואולם כמה ימים לאחר האירוע נמצא בשביל המקשר בין בית המערער לבית המנוחה שטר של 200 ש"ח אך השטר לא נבדק מעבדתית כיוון שנחשף בזמן זה לגשם ולשמש.

4.         בהכרעת הדין נכתב עוד כי התנהגות המערער וסאוסן לאחר גילוי גופת המנוחה עוררה את חשדו של מפקד מרכז השיטור בכפר נחף, רס"ם נזיה אסדי, וזה החליט לזמנם לחקירה. ביתם נבדק אף הוא. בחקירתו הראשונה של המערער הבחינו השוטרים בפציעות על גופו וצילמו אותן. המערער טען כי נפל במקלחת, ולאחר מכן, כי נפגע מדלת תריס ביתו. בחוות הדעת המכון לרפואה משפטית ציין פרופ' היס כי הפצעים בלחי, במצח ובזרת המערער נגרמו עד 24 שעות לפני צילומם, כלומר, ביום הרצח. פרופ' היס סבר כי הפצעים בפניו של המערער יכולים להיגרם משולי ציפורניים או מחפץ קוצני אחר, וכי הפצע בזרת הימנית הינו חתך שמקורו עשוי להיות בשפה מושחזת של להב או חפץ אחר. בגדי המערער המוכתמים נבדקו אף הם, ובהמשך, דגימות חומר שנחשד כדם. ז'קט ששייך לעלאא, שבכיסו הפנימי הוחזקו מפתחות הכספת נשלח לבדיקה ביולוגית. בדו"ח שהכין רפ"ק חגי וקס, קצין המעבדה הניידת, תועדו עקבות נעליים בכתמי דם, פח שמן הפוך על השטיח וכתם שמן גדול ספוג בשטיח שעליו נמצא שטר של 200 ש"ח. כמו כן בבית נמצאו כתמי דם שהותזו ונמרחו במטבח, בחדר השינה ובכיור השירותים ואף במסדרון הכניסה לחדר השינה. בחוות דעת של המעבדה הביולוגית שהכינה ד"ר ענת גסט (להלן: ד"ר גסט) נמצא כי הפרופיל הגנטי של המערער מהווה מרכיב עיקרי מבין שני פרופילים גנטיים על הדלת השמאלית-תחתונה בארון הבגדים בחדר המנוחה. בשתי דגימות דם נוספות שנדגמו מחולצת המערער נמצא דנ"א של המערער כמרכיב עיקרי בתערובת הדנ"א אך לא נשללה מעורבות דנ"א של המנוחה. בעדותה ציינה ד"ר גסט כי הדגימה שהתאימה לפרופיל הגנטי של המנוחה נלקחה מהחלק התחתון בחזית החולצה של המערער. ד"ר גסט הבהירה כי "עדות כלשהי לנוכחות פרופיל זר מתחת לציפורניים", גם אם התרחש מאבק, היא ממצא בלתי שכיח ובמידה שציפורני הקורבן טבולות בדם, אין סיכוי לאתר את הדנ"א. לכן, אין להסיק מאי קיומו של ממצא כאמור לעניין מאבק שהתקיים או לא בין המערער למנוחה. מומחה נוסף, פרופ' עוזי מוטרו, ערך חישוב הסתברותי למוצגים הגנטיים שמצאה ד"ר גסט, וקבע כי ההסתברות ל"זהות מקרית" בין פרופיל דנ"א המנוחה שנמצא בכתמי הדם שעל חולצת המערער לפרופיל גנטי של אדם אחר בישראל היא אחת לביליון, וכי לא ניתן לבלבל בין דנ"א המערער לדנ"א המנוחה מכיוון שהפרופיל הגנטי מסמן אם הדנ"א שייך לגבר או לאישה.