ע"פ 20983-05-14 דרור נ' מדינת ישראל

1.לפני ערעור על הכרעת הדין של בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' נמרודי) בת.פ. 7306/10 מיום 9.10.13 לפיה הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. הצדדים הגיעו להסכמות כי ככל שהערעור על הרשעת המערער לא יתקבל, יוותר גזר הדין תקף.

2.נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו שימוש הטעון היתר לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 בסטייה מהיתר – עבירה לפי סעיפים 145(א) לחוק בצירוף תקנה 1(1) לתקנות התכנון והבנייה (עבודות ושימוש הטעונים היתר) התשכ"ז- 1967 וסעיף 1 לחוק התכנון והבנייה.

3.בהתאם לעובדות כתב האישום עשה המערער שימוש בנכס המצוי בשכונת נחלאות בירושלים בסטייה מהיתר, בכך שבקומת המרתף המיועדת לאחסנה ביצע המערער שימוש שאינו מותר ב-2 יחידות דיור, וּבַּמִבְנֶה המיועד ליחידת דיור אחת ביצע שימוש בדירות מפוצלות – 4 יחידות במספר. בכתב האישום נטען כי השימוש הוא בסטייה מתכנית מתאר 3832 ובניגוד להיתרי בנייה מס' 43582 ו-44175.

4.בתשובתו לכתב האישום הודה המערער כי הוא המשתמש בנכס, כי "הוא פועל להכשרת השימוש", כי "הוא כופר בעובדה כי המבנה מיועד למבנה יחידת דיור אחת... למעשה, הנאשם כופר באמור בסעיף א.2 לכתב האישום" (פרוטוקול בי"מ קמא מיום 14.11.11) שלשונו: "השימוש החורג הנ"ל בוצע בסטייה מתכנית מתאר 3831 ובניגוד להיתרי בנייה מס' 43528 ו-44175".

5. בפתח דיון ההוכחות (9.5.12) בבית משפט קמא הצהירו הצדדים כי "אין מחלוקת לגבי העובדות, דהיינו בבניין מספר דירות, כפי שמפורט בכתב האישום. המחלוקת היא האם ההיתר הוא ליחידת דיור אחת או יותר" (עמ' 1 לפרוטוקול בי"מ קמא מיום 9.5.12).

6.לאחר ששמע ראיות, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט ציין כי אמנם היה על המשיבה להציג את "תכנית 3831 שלגביה נטען כי הנאשם פיצל את הדירות בסטייה מהוראותיה" (עמ' 4 להכרעת הדין), ואולם מחדל זה אינו מבסס טענה לזיכוי שכן המשיבה "הצליחה להוכיח באמצעות שני היתרים, הבקשות להיתרים וכן פלט רשימת בקשות להיתרים, שהנאשם חרג מהשימוש המותר בהיתרים ואכן מבצע שימוש במבנה בניגוד לאמור בבקשות אשר הגיש לקבלת היתרים אלו" (עמ' 4).

בית המשפט קמא תאר את היתרי הבנייה, שהוצגו כמוצגים בדיון (מ/1; מ/2) ושאינם כוללים כל בקשה לשינוי מספר יחידות הדיור אלא לעצם הבנייה בחלל הרעפים ובשינוי גרם המדרגות, וכי "בסך הכל מדובר על יחידת דיור אחת" (עמ' 5 להכרעת הדין). גם בבקשות להיתרי בנייה, שהיו בפני בית המשפט (מ/1;מ/2;מ/3), נמנע המערער מבקשה להוספת יחידות דיור ו/או פיצול היחידה הקיימת "ועל כן בהיתרים מצויין שהנכס כולו הינו יחידת דיור אחת" (שם). עוד מציין בית המשפט בהתייחסו לבקשת המערער להיתרי בנייה, כי בבקשתו התייחס המערער אך להריסת מחיצות ולשינוי פתחים ולא להוספת יחידות דיור ליחידת דיור האחת הקיימת, וגם קבע כי עם דחיית בקשת המערער לתוספת בנייה ומשהגיש את הבקשה להחזרת המצב לקדמותו הודה למעשה המערער "בביצוע העבירה". בית המשפט גם ציין כי בחירת המערער שלא להעיד מהווה "חיזוק ואף סיוע לראיות התביעה" (עמ' 6), ושתיקת המערער והעדר כל מסמך או ראייה מטעמו אל מול ראיות המשיבה "מוכיח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום" (שם) והרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו.

7. בהודעת הערעור חזר המערער על עמדתו בבית משפט קמא והדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על המשיבה שלא הציגה את הראיות הרלוונטיות להוכחת העבירות המיוחסות למערער ולטעמו בית משפט קמא הרשיע את המערער כי 'לא הוכיח את חפותו' וכי "עם כל הכבוד חזקת החפות טרם בוטלה ולא על הנאשם – המערער להוכיח את חפותו אלא על המאשימה להוכיח את אשמתו" (סעיף 24 להודעת הערעור). לטענתו מאחר שלא הוכח כי הבניין מיועד ליחידת דיור אחת הרי שלא הוכח כי מספר הדירות הקיים סותר את תכנית המתאר ואת היתרי הבנייה ועל כן לא הוכח כי השימוש שנעשה בדירות עומד בסתירה להיתרים שעניינם כלל אינו בקביעת מספר יחידות הדיור אלא בשינויים בבניין קיים (סעיף 25 להודעת הערעור).

8.במהלך הדיון ולאחר ששאלתי מספר שאלות אפשרתי לצדדים להשלים טיעונם וכך עשו.

במסגרת תגובתם חזרו הצדדים על טענותיהם. כך ציינה ב"כ המשיבה כי ההיתר הקיים מתייחס ליחידת דיור אחת, וכי בבקשות למתן היתר שהגיש המערער (ראו המוצגים בתיק) צוין כי "מספר יחידות דיור: 1.00", ועוד ציינה ב"כ המשיבה כי בבקשתו כלל לא התייחס המערער לבקשה לתוספת או לשינוי מספר יחידות הדיור, כמתחייב, ומשכך "מצויין כי הנכס כולו הינו יחידת דיור אחת" (סעיפים 7, 8 לתגובת המשיבה) ומספר הדירות במבנה (המוסכם על הצדדים) מעיד כשלעצמו על השימוש בסטייה מההיתר המתייחס לדירה אחת בלבד. מנגד טען ב"כ המערער כי מאחר שאין ההיתרים קובעים דבר לעניין מספר יחידות הדיור "כך שפיצול כביכול של דירה למספר דירות אינו יכול להיות בניגוד להיתר זה" (סעיף 6 לתשובת המערער).