ע"פ 1996/11 עבדל נחאל נ' מ"י

השופט י' דנציגר:

             לפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתפ"ח 1142/07 מיום 19.9.2010 (סגנית הנשיא, השופטתר' יפה-כ"ץ והשופטים ו' מרוז ו-א' ואגו) ומיום 3.2.2011 (סגנית הנשיא, השופטת ר' יפה-כ"ץ והשופטים א' ואגו ו-י' צלקובניק).

תמצית כתב האישום המתוקן

1. ביום 2.2.2010, לאחר שהחל שלב ההוכחות, תוקן כתב האישום במסגרת הסדר טיעון. הסדר הטיעון כלל הסכמה לפיה המשיבה תבקש להשית על המערער 19 שנות מאסר ומאסר מותנה, ובלא הגבלה בנוגע לטיעוני המערער לעניין העונש. כל זאת, הגם שההסדר בין הצדדים לא כלל הסכמה בנוגע לסעיפי האישום ביחס לחלק מהאישומים, וההכרעה באילו עבירות יורשע המערער עמדה לפתחו של בית המשפט המחוזי חרף שהסדר הטיעון מבוסס על הודאת המערער בעובדות ארבעת האישומים המפורטים להלן.
2. על-פי עובדות האישום הראשון, בשנת 2005 היה המערער בקשר חברי עם מחמד ג'ודה (להלן: מחמד) אשר הציג את עצמו לפני המערער כפעיל ועדות ההתנגדות העממית. המערער ציין באוזני מחמד כי הוא מעוניין לבצע פיגוע התאבדות ולאחר מכן הפגיש מחמד את המערער עם עימאד חמאד (להלן: עימאד), מפקד בוועדות ההתנגדות העממית. עימאד אמר למערער כי יזמן אותו כשיהיה בו צורך, וכי בינתיים עליו להתאמן וללמוד. בהמשך, קיבל המערער ספרי הדרכה, נפגש עם פעילים שונים ואומן אימונים צבאיים תיאורטיים בפירוק, הרכבה וירי בכלי נשק שונים.
3. על-פי עובדות האישום השני, בחודש אוגוסט או ספטמבר 2006 התבקש המערער על-ידי מחמד לערוך תצפית על כוחות צה"ל באזור סופה וחזאעה. מטרת התצפית היתה לבדוק את דבר קיומה של מטרה צבאית, להתרשם מן האזור ולדווח על התצפית לעימאד על-מנת לבדוק "אפשרות ביצוע" [כך במקור – י.ד.] נגד הצבא. לאחר תצפית של כשלוש שעות לא נמצא יעד מתאים.
4. על-פי עובדות האישום השלישי, ביום 26.8.2007 נפגש המערער עם מחמד ועימאד. עימאד אמר לו שעליו להודיע למשפחתו כי יעדר למשך שבועיים מביתו ונתן לו כ-100 דולרים על-מנת שירכוש בגדים ואביזרים שיאפשרו לו להידמות לישראלי. המערער הסכים למבוקש – הגם שהחל לפקפק ברצון ההתאבדות שפיעם בו – וכן הסכים להצטלם בוידאו כשהוא איננו חמוש וקרא צוואה שכתב. לאחר מכן הולבש המערער בחגורת נפץ וקיבל הדרכה כיצד להפעילה. המערער קיבל גם טלפון סלולארי וכרטיסים חכמים לשימוש במצרים ובישראל וסוכם עמו על דרך ההתקשרות, מועד מעבר הגבול ופעולות שונות שעליו לעשות על-מנת לקדם את חציית הגבול.
5. על-פי עובדות האישום הרביעי, לשם קידום הקשר המתואר לעיל, ביום 27.8.2007 יצא המערער מרפיח למצרים במנהרה, כשהוא נושא על גופו את חגורת הנפץ. לאחר שהות בסיני, ביום 30.8.2007 ניסה המערער לחצות את הגבול לישראל אך כשל. ביום 3.9.2007 חצה המערער את הגבול יחד עם אדם נוסף, ולאחר ששהה בישראל כמחצית השעה, נאסף באמצעות רכב מסוג טנדר. בחלוף חצי קילומטר נעצר המערער על-ידי כוחות הבטחון, ירד מן הרכב כאשר ידיו מורמות וחגורת הנפץ בתוך הרכב. על-פי הוראות כוחות הבטחון, שב אל הרכב והוציא את חגורת הנפץ אשר פוצצה בהמשך במקום.
6. בגין המעשים המתוארים באישום הראשון יוחסו למערער: עבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, על-פי תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקנות ההגנה); וכן עבירה של אימונים צבאיים אסורים, על-פי תקנה 143(ב) לתקנות ההגנה. כאמור, בהסכמת הצדדים, לא פורטו בכתב האישום הוראות החיקוק על-פיהן הואשם המערער בגין יתר האישומים.
7. ביום 17.2.2010 הגיעו הצדדים להסכמות הבאות ביחס לסעיפי האישום הנותרים: בגין האישום השני הוסכם כי המשיבה תטען לעבירה של קשירת קשר למסירת ידיעות לאויב בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, על-פי סעיף 92 יחד עם סעיף 111 (חלופה שלישית) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן לעבירה של נסיון למסירת ידיעות לאויב בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, על-פי סעיף 92 יחד עם סעיף 111 (חלופה שלישית) לחוק העונשין. זאת, בעוד שהמערער יטען לעבירה של נסיון למתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, על-פי תקנה 85(ג) לתקנות ההגנה. בגין האישום השלישי הסכימו הצדדים כי המערער יואשם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, על-פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וכן בעבירה של נשיאת נשק, על-פי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. בגין האישום הרביעי הוסכם כי המשיבה תטען לעבירות של:נסיון לרצח, על-פי סעיף 305(1) לחוק העונשין; נשיאת נשק, על-פי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; נסיון להסתננות מזוינת, על-פי סעיף 4 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: החוק למניעת הסתננות); ביצוע פשע על-ידי מסתנן, על-פי סעיף 5 לחוק למניעת הסתננות; ונסיון לביצוע פשע על-ידי מסתנן, על-פי סעיף 5 לחוק למניעת הסתננות יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין. זאת, בעוד שהמערער יטען לעבירות של: נסיון להסתננות מזוינת, על-פי סעיף 4 לחוק למניעת הסתננות וכן נסיון לביצוע פשע על-ידי מסתנן, על-פי סעיף 5 לחוק למניעת הסתננות יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

הכרעת הדין

8. בהתאם לאמור, מיקד בית המשפט המחוזי את המחלוקת בין הצדדים בשאלה באילו סעיפים יש להרשיע את המערער – בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן – באישומים השני והרביעי.
9. בנוגע לאישום השני – בית המשפט המחוזי קבע כי בעובדות כתב האישום שתוקן במסגרת הסדר הטיעון הודה המערער כי "ארגון ועדות ההתנגדות העממית, הינו ארגון המבצע מעשי טרור נגד ממשלת ישראל ועובדיה", וכי ביום 9.6.2005 הוכרז הארגון על-ידי שר הבטחוןכהתאחדות בלתי מותרת. לפיכך, נקבע כי הארגון עולה בגדר "אויב" כמשמעו בסעיף 91 לחוק העונשין, ומשכך יש להרשיע את המערער בעבירות אשר יוחסו לו על-ידי המשיבה, כפי שפורטו לעיל.
10. בנוגע לאישום הרביעי – בית המשפט המחוזי קבע כי עובדות כתב האישום מלמדות שלא ניתן לייחס את הסיבה בגינה לא הושלם ביצוע הקשר, לחרטת המערער או לחזרתו מהכוונה לבצע את הפיגוע. נקבע כי המערער התכוון לאתר מקום הומה אדם בבאר-שבע ולהתפוצץ שם, וכי השלמת העבירה נמנעה אך בשל פעולתם החיצונית של גורמי הבטחון, אשר סיכלה את הפיגוע שהיה בשלבים מתקדמים של גלגולו. לפיכך, קבע בית המשפט כי שרשרת הפעולות שבוצעו והעובדות בהן הודה המערער מצביעות כי נחצה רף הנסיון אל מעבר לביצוען של פעולות הכנה וקשירת קשר גרידא.
11. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער כי המשיבה לא הוכיחה את המניע לביצוע פיגוע ההתאבדות. נקבע כי לצורך התקיימות יסודות העבירה אין כל צורך בהוכחת קיומו של המניע לביצועה, וממילא המניע לפעולה גלוי וברור משפעל המערער בשירותיו של ארגון שמטרתו היא לבצע פעולות טרור כנגד מדינת ישראל. כן נקבע כי אין בפקפוק אשר גילה המערער בשלב ראשוני כדי להוכיח כי עמד לחזור בוולהמנע מהשלמת משימת ההתאבדות, וכי מעשיו הנחושים של המערער בשלבים המתקדמים מצביעים על כוונתו להמשיך בנסיון להוציא את הפיגוע אל הפועל.
12. בנוסף, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער לפיהן אין מדובר בנסיון שיצא לדרכו משום שהיה על המערער להשלים את נסיעתו, לאתר יעד מתאים ולהפעיל שם את חגורת הנפץ, וכי ממילא לא היתה למערער תכנית מגובשת לביצוע הפיגוע מלבד הכוונה הכללית לבצעו בבאר-שבע. בית המשפט קבע כי הנסיון לפצל את התנהגותו של המערער לשרשרת פעולות משנה הינו מלאכותי וכי אלמלא נמנע הפיגוע על-ידי כוחות הבטחון, היה המערער מצליח בתכניתו ומוציא את הפיגוע אל הפועל תוך זמן קצר. בהקשר זה נקבע כי לשם ביצוע הפיגוע אכן "הסתפק" המערער במקום הומה אדם באופן כללי, והוא לא נועד, מלכתחילה, להיות מבצע נקודתי המכוון ליעד מסוים.
13. בהתאם לכל אלו, קבע בית המשפט המחוזי כי התגבשו היסודות הנפשיים, העובדתיים והנסיבתיים לעבירת נסיון הרצח, בדרך של פיצוץ חגורת נפץ המכילה רסס כדוריות מתכת במקום הומה אדם. לפיכך, הורשע המערער, בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות להן טענה המשיבה.

גזר הדין