ע"פ 1995/14 פלוני נ' מ"י

השופט ס' ג'ובראן:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כבוד השופטים א' אברהם – סג"נ, ב' ארבל – סג"נ ו-א' הלמן) בתפ"ח 46883-05-12 מיום 30.1.2014, במסגרתו הושת על המערער עונש של 12 שנות מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג פשע; ארבעה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה של החזקת סכין; ופיצוי כספי בסך 100,000 ש"ח למשפחת המנוח.  

כתב האישום

2. המערער – יליד 1994, קטין ביום ביצוע העבירה – הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, המערער התגורר יחד עם הוריו בקומה הראשונה בבניין בן שלוש קומות. באותו בניין התגוררו גם שני דודיו של המערער עם בני משפחותיהם. בין משפחתו של המערער לבין דודיו התגלע סכסוך על רקע בניית דירה בקומה הרביעית, במסגרתו אירעו בין המשפחות מספר אירועי אלימות. ביום 4.5.2012, יצא בן דודו של המערער, צעיר כבן 18 (להלן: המנוח), מביתו ונתקל, לא הרחק מהבניין, במערער שהיה באותה עת חמוש בסכין. המערער סבר כי המנוח הביט בו במבטים עוינים, ועל רקע זה הוא שלף את הסכין ונעץ אותה בלבו של המנוח. המנוח התמוטט והובל לבית החולים, שם נקבע מותו.

גזר הדין בית המשפט המחוזי

3. טרם שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו המערער יודה בכתב אישום מתוקן, והצדדים יטענו לעונש באופן חופשי, לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן לנוער בעניינו של המערער ותסקיר נפגעי עבירה בעניינה של משפחת המנוח. מן התסקיר עולה כי המערער הוא צעיר, כבן 17.5 ביום ביצוע העבירה. הוא הביע בפני שירות המבחן חרטה על מעשיו וסיפר כי מצפונו נוקף אותו. בין גורמי הסיכוי לשיקומו, נמנו על ידי שירות המבחן העובדות כי הוא עבד באופן תקין עד למעצרו, בעל מוטיבציה לאורח חיים נורמטיבי, לא אובחן כאדם מסוכן ואין לו עבר פלילי. יחד עם זאת, שירות המבחן מנה את גורמי הסיכון, ובכללם, חומרת העבירה; היותו בן למשפחה המצויה בסכסוך מתמשך עם קרובי משפחה ובן להורים המתקשים להציב גבולות ועוד. על רקע האמור, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער.

4. לבית המשפט המחוזי הוגש גם תסקיר נפגעי עבירה. ממנו עולה כי בני משפחתו של המנוח סובלים מתסמינים המאופיינים למצבי טראומה, כגון הפרעות בשינה, מתח וחוסר שקט פנימי. בנוסף, תוארה פגיעה עמוקה בכל בני המשפחה, הכוללת פגיעות רגשיות, תפקודיות וכלכליות ארוכות טווח.

5. ביום 30.1.2014 גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המערער. בית המשפט עמד על חומרת העבירה ועל חומרת נסיבות ביצועה וקבע כי היא מתקרבת בחומרתה לעבירת הרצח. בית המשפט הדגיש גם את חומרת העבירה של החזקת סכין, נוכח הסיכון הטמון בה – סיכון אשר התממש במקרה הנוכחי בצורה הקשה מכל. בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לקטינותו של המערער אך קבע כי מדובר במי שהיה על סף הבגירות בעת ביצוע העבירה, דבר אשר מצדיק מתן משקל מופחת יותר לשיקולי הענישה הנוגעים לעבריינים קטינים. באיזון בין השיקולים, נתן בית המשפט המחוזי משקל לחומרת העבירות ולתוצאתן הבלתי הפיכה. מנגד, נשקלו לקולה גילו של המערער; סיכויי שיקומו על רקע הנתונים החיוביים המפורטים בתסקיר שירות המבחן; עברו הפלילי הנקי; לקיחת האחריות והבעת החרטה מצדו. לנוכח האמור, הטיל בית המשפט המחוזי על המערער את העונשים שפורטו בפסקה 1 לעיל.

נימוקי הערעור