ע"פ 1987/15 עופר דורי נ' מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על גזר דינו מיום 19.2.2015 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגנית הנשיא, ו' מרוז) בת"פ 44877-06-13.

תמצית הליכים קודמים

2. ביום 28.9.2014 הורשע המערער על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, לאחר ניהול חלקי של הוכחות, בכתב אישום מתוקן. הסדר הטיעון כלל הסכמה להשתת קנס בסך 40,000 ש"ח, אך לא כלל הסכמה לענין יתר רכיבי העונש. המערער הורשע בעבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 ביחד עם סעיף 19(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים).

           כמתואר בכתב האישום, ביום 17.12.2012 סיפר שותפו של המערער לעבירה (להלן: השותף) לסוכן משטרתי כי יש אדם המספק לו סם מסוג קוקאין, ובתגובה לשאלת הסוכן מסר השותף כי אותו אדם יוכל לספק לסוכן 50 גרם של קוקאין. בהמשך נפגשו השניים עם המערער ובאותו מעמד סוכם ביניהם כי המערער יספק לשותף 50 גרם של קוקאין עבור הסוכן. בהתאם לסיכום ביניהם, מאוחר יותר באותו היום, כיוון המערער את השותף והסוכן לביתו בפתח-תקוה. בהגיעם למקום, מסר הסוכן לידי השותף 19,000 ש"ח והשותף יצא מהרכב, פגש במערער והעביר לידיו את הכסף, וקיבל מהמערער בתמורה את הסם.

1. בגזר הדין שניתן ביום 19.2.2015 השית בית המשפט על המערער 26 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יורשע במשך 3 שנים מיום שחרורו בעבירה לפי פקודת הסמים למעט שימוש בסם לצריכה עצמית, וקנס בסך 40,000 ש"ח.

2. בית המשפט עמד על כך שמעשי המערער חמורים עד מאוד וכי יש בהם כדי לסכן את שלום הציבור ובריאותו נוכח השפעתם ההרסנית של סמים על החברה, ובייחוד כאשר מדובר בסם מסוג קוקאין. בית המשפט קבע כי מעובדות כתב האישום המתוקן עולה שהמערער הוא "אדם הנטוע היטב בעולם הסמים" וכי אין לראות במערער כמי ש"נכנע" באופן חד-פעמי לבקשתו של השותף לסייע לו באספקת סמים.

3. בית המשפט קבע את מתחם הענישה בהתחשב בסוג הסם ובכמות הנכבדה שסופקה, וכן בסכום התמורה הנכבד. לצד אלו, התחשב בית המשפט בכך שהמערער איננו ממוקם בראש הפירמידה של מבצעי העבירה, ולפיכך אין להציב את עונשו בשורה אחת עם עונשיהם של נאשמים אחרים אשר היו הרוח החיה בפרשה. בהתבסס על האמור ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת קבע בית המשפט כי מתחם הענישה ההולם למעשי המערער עומד על 44-24 חודשי מאסר בפועל. בקביעת עונשו של המערער בתוך מתחם הענישה התחשב בית המשפט בעברו הנקי של המערער, לקיחת האחריות והבעת החרטה, והמלצת שירות המבחן לפיה ישנו סיכוי נמוך להישנות העבירות. כן התחשב בית המשפט בהשלכות שעלולות להיות למאסר ממושך על המערער ומשפחתו. יחד עם זאת, דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן להסתפק בתקופת מאסר קצרה שתרוצה בעבודות שירות, בהיותה "חורגת מהמתחם באורח ניכר ומפליגה לקולא". בית המשפט קבע כי אין הצדקה במקרה זה לחרוג ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום. לבסוף קבע בית המשפט כי העונש הראוי למערער נמצא בתוך השליש התחתון של מתחם הענישה שקבע.