ע"פ 1961/15, אלי גזית נ' מדינת ישראל ואח'

השופטת א' חיות:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטים ח' סלוטקי, מ' לוי ו-א' חזק) מיום 3.2.2015 בתפ"ח 12130-07-13 לפיו נגזרו על המערער 8.5 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע כלפי המתלוננת, שנה מאסר על תנאי שלא יעבור כל עבירה אחרת בה הורשע וכן פיצוי למתלוננת בסך 40,000 ש"ח. זאת לאחר שהורשע בעבירות של חטיפה לשם ביצוע רצח או סחיטה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, כניסה והתפרצות למקום מגורים, תקיפה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין, הפרת הוראה חוקית, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח.

1.        על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה, היה המערער קודם לאירועים נושא כתב-האישום בן זוגה של המתלוננת במשך שבע שנים והתגורר עמה ועם ילדיה הקטינים ביישוב אשכולות. ביום 11.6.2016 ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע צו הגנה לבקשת המתלוננת לפיו נאסר על המערער להיכנס לתחומי היישוב אשכולות וליצור קשר כלשהו עם המתלוננת. ביום 18.6.2013 שוחרר המערער על ידי בית משפט השלום בירושלים למעצר בית מלא בבית הוריו בקרית מוצקין וזאת במסגרת הליך פלילי אחר שהתנהל כנגד המערער, בגין תלונתה של המתלוננות על איומים והטרדה מצידו כלפיה. גם בהחלטה זו נאסר על המערער ליצור קשר עם המתלוננת. בלילה שבין ה-23.6.2013 ל- 24.6.2013, תוך הפרת צו ההגנה ותנאי שחרורו, יצא המערער מבית הוריו וכשהוא נוהג ללא רשות ברכבו של אביו, נסע ליישוב אשכולות, בכוונה לחטוף את המתלוננת ולפגוע בה. המערער הגיע לביתה של המתלוננת בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר, פרץ אל הבית, נטל מהמטבח סכין ואת מפתחות רכבה של המתלוננת, יצא אל החצר, חתך חלק מצינור השקיה שהיה בחצר והשליך אותו למושב האחורי של הרכב ואז שב אל הבית, נטל מארון השירות גליל נייר דבק רחב, נכנס לחדרה של המתלוננת, התיישב על מיטתה ולאחר שסתם את פיה באמצעות נייר הדבק על מנת למנוע ממנה לצעוק, הקים את המתלוננת ממיטתה בכוח, גרר אותה אל מחוץ לביתה ובעוד היא מנסה להיאבק בו, הכניסה אל מושב הנוסע הקדמי ברכבה, קשר את ידיה מאחורי גבה באמצעות כבל של מטען לפלאפון, נכנס למושב הנהג, השכיב לאחור את המושב הקדמי והחל בנסיעה מהירה לכיוון היישוב לכיש. במהלך הנסיעה ניסתה המתלוננת להתרומם על מנת לאתר את מקום הימצאם, אך המערער הכה בה בחוזקה במרפקו. לאחר מכן עצר המערער את הרכב בין כרמים באזור היישוב לכיש, הכה את המתלוננת בפניה והסיר את נייר הדבק מפיה. המתלוננת צעקה והשתוללה והמערער שאל אותה למה היא "מביאה אותו למצב הזה" וניסה לשכנעה לחזור ולחיות עמו. המתלוננת השיבה לו שהוא הרס לעצמו את החיים וניסתה לשכנעו להחזירה לביתה תוך שהיא מבטיחה לו כי לא תתלונן במשטרה, אך המערער סטר למתלוננת בחוזקה ודרש ממנה לומר לו שהיא אוהבת אותו. המתלוננת סירבה והמערער היכה אותה שוב. בכל אותה העת התחננה המתלוננת בפני המערער שישחרר אותה אך המערער התעלם מתחנוניה. בשלב כלשהו נטל המערער את החלק שחתך מצינור ההשקייה, יצא מהרכב, חיבר את צידו האחד לפתח צינור המפלט של הרכב ואת צידו השני לתוך הרכב דרך פתח צר בחלק האחורי בעת שהרכב מונע. המערער שב והתיישב במושב הנהג ולחץ שוב ושוב על דוושת הגז במטרה להתאבד, כשהוא שווה נפש ואדיש לכך שמעשיו יכולים לגרום גם למותה של המתלוננת, ובתוך כך אמר למתלוננת שאין לו בשביל מה לחיות, שהוא לא יכול בלעדיה ושזה "הסוף של שניהם". כשראה שהרכב אינו מתמלא בגז, יצא המערער מהרכב וניסה לחזק את חיבור הצינור לצינור המפלט של הרכב. משלא הצליח, השליך את הצינור, שב לרכב ואמר למתלוננת "אפילו להתאבד אני לא יודע". המתלוננת ניסתה לדבר אל ליבו של המערער, בכתה וביקשה שישחרר את ידיה הכואבות מהקשירה. באותו שלב המערער שחרר את ידיה של המתלוננת ונתן לה סיגריה לבקשתה. או אז ניסתה המתלוננת לצאת מהרכב, אך המערער תפס בידה ועיקם אותה בכוח. המתלוננת החלה לצרוח ולהיאבק במערער ונשכה את ידו. המתלוננת ניסתה ושבה וניסתה להיחלץ מהרכב ואף ניסתה להפעיל את הדיבורית שברכב, אך המערער שבר את המכשיר ומנע ממנה לברוח תוך שהוא אוחז בה בחוזקה. בסופו של דבר הצליחה המתלוננת לפתוח את הדלת, יצאה מהרכב והחלה להימלט בריצה כשהיא זועקת לעזרה. המערער נסע מרחק קצר אחרי המתלוננת ואז עצר את הרכב, יצא ממנו והחל לברוח כשבידיו מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת והסכין. המתלוננת נכנסה לרכב ונסעה מהמקום עד שהגיעה למאהל בדואי, שם ביקשה מהתושבים להזעיק את המשטרה. המערער התחבא בשטח שעות ארוכות ולאחר מכן נמלט ב"טרמפים" ואותר על ידי המשטרה בטבריה ביום 1.7.2013. בעקבות מעשיו של המערער נגרמו למתלוננת חבלות ושפשופים בפרקי ידיה וכן נזקים לרכבה בשווי מוערך של כ-3,000 ש"ח.

2.        בגין מעשיו אלה ובמסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים, הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות המפורטות בפתח הדברים. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לגבי רכיב העונש והמערער נשלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם בעל יכולות קוגנטיביות תקינות לצד מאפיינים אישיותיים כוחניים ומניפולטיביים, שמקורם בחוויות מוקדמות של ערך ודימוי עצמי ירודים. שירות המבחן ציין כי המערער אינו מביע חרטה על מעשיו ותופס את המתלוננת כאשמה בכך שהביאה אותו לבצע את אשר עשה בשל סירובה לתקשר עימו. עוד צוין כי המערער תופס את עצמו כמי שעשה הכל כדי לשמר את המערכת הזוגית עם המתלוננת וסבור כי כל חטאו היה אהבתו העזה אליה. שירות המבחן התרשם כי בשל קווי אישיותו הבעייתיים של המערער, התאפיינה מערכת היחסים הזוגית שלו עם המתלוננת בצורכי כוח ושליטה חד צדדיים מצידו והייתה מלווה ברכושנות עזה וגילויי אלימות רבים. כן התייחס שירות המבחן לעברו הפלילי של המערער ולכך שהעבירות בוצעו על רקע הפרידה שיזמה המתלוננת ולמרות הצווים שהוצאו נגדו בגין אירועים אלימים קודמים כלפיה. בהינתן כל האמור לעיל,  המליץ שירות המבחן על ענישה מוחשית וברורה של מאסר ממושך בפועל לצד הטלת מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת. כמו כן הוגש לבית המשפט קמא תסקיר נפגעת עבירה בו תוארה המתלוננת כמי שגם בחלוף כשנה מאז התרחשות האירועים נושא האישום עודנה מתקשה להתמודד עם השלכותיהם. שירות המבחן תיאר בתסקיר כי כיום המתלוננת מאובחנת כלוקה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית המלווה בדיכאון מאג'ורי ונטיות אובדניות וכי בשל מצבה הנפשי חלה אצלה ירידה תפקודית משמעותית, בין היתר, בתפקודה האימהי, וכן חלה הרעה ממשית במצבה הכלכלי. שירות המבחן העריך כי גדיעת רצף החיים התקין שניהלה הינו במקרה זה בלתי הפיך.

3.        באמצו את המלצות שירות המבחן עמד בית המשפט קמא בגזר דינו על חומרת המעשים שביצע המערער ועל הפגיעה בערכים מוגנים ובהם הזכות לחירות ולשלמות הגוף וכן הפגיעה בשלטון החוק, בהינתן הצווים השיפוטיים שאותה הפר המערער. כמו כן עמד בית המשפט קמא על התכנון שבמעשיו של המערער ועל אדישותו להשלכות מעשיו על המתלוננת ועל מצבה הנפשי. בית המשפט ציין כי אמנם הנזק הפיזי שנגרם למתלוננת הינו מינורי, אך הדגיש כי הנזק הנפשי שנגרם לה הוא ממשי, חמור ובלתי הפיך כעולה מתסקיר נפגעת העבירה. מנגד ציין בית המשפט קמא את העובדה שהמערער לא עשה שימוש בסכין שנטל וכן כי בחברו את צינור הגומי לצינור המפלט של הרכב ביקש קודם כל להביא קץ לחייו. בית המשפט קמא קבע כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של המערער הינו בין 5 ל-12 שנות מאסר בפועל ובמסגרת השיקולים לקביעת עונשו של המערער התייחס בית המשפט קמא להודאתו של המערער שחסכה שמיעת עדויות ובהן עדות המתלוננת; לכך שמדובר במערער בעל רקע נורמטיבי; לכך שעברו הפלילי קשור במעשים שביצע כלפי אותה המתלוננת; ולעובדה כי אמנם לא הביע אמפתיה כלפי המתלוננת בפני שירות המבחן, אך במהלך הדיון הביע חרטה וביקש סליחה. בהתחשב במכלול השיקולים הללו גזר, אפוא, בית המשפט קמא על המערער את העונשים שפורטו לעיל.

4.        בערעור שהגיש על גזר הדין טוען המערער כי העונש שנגזר עליו סוטה סטייה ניכרת מרף הענישה המקובל במקרים דומים ומחמיר עימו יתר על המידה. לטענתו מדובר באירוע חד פעמי שלא כלל אלימות פיזית קשה ובוצע בשל מצוקה נפשית שאליה נקלע. בנוסף טוען המערער כי המשיבה בטיעוניה לעונש התייחסה לעבירות שהושמטו מכתב האישום המתוקן, באופן שהקנה נופך מחמיר למעשיו ואף הביא את בית המשפט קמא לקבוע מתחם ענישה שאינו תואם את נסיבות המקרה. עוד טוען המערער כי בית המשפט קמא העניק משקל רב לנזקיה הנפשיים של המתלוננת אך התעלם מן הקשיים בתחום זה שהיו מנת חלקה בעבר ובלא קשר לאירועים נושא האישום. כמו כן טוען המערער לאי דיוקים בתסקיר שירות המבחן אשר הובילו אף הם, לטענתו, להחמרה בקביעת המתחם והעונש. מנגד, כך טוען המערער, בית המשפט קמא לא העניק משקל מתאים למצבו הנפשי ולמניעיו; לחרטה שהביע במהלך הטיעונים לעונש; לכך שלא הופעלה אלימות קשה כלפי המתלוננת; ולכך שלא עשה שימוש בסכין שהייתה ברשותו. בנוסף, טוען המערער כי בית המשפט קמא סטה לחומרה מרף הענישה המקובל בעבירה בה הורשע המערער. לבסוף טוען המערער כי רכיב הפיצוי שהושת עליו הינו גבוה ויש להפחיתו בשים לב לכך שטענותיה של המתלוננת בדבר הנזקים שנגרמו לה לא נתמכו במסמכים וכן בשים לב למצבו הכלכלי הקשה.

5.        המשיבה מצידה טוענת כי אין מקום להתערב בעונש אותו גזר בית המשפט קמא על המערער, ההולם לשיטתה את העבירות בהן הודה והורשע. לטענת המשיבה, כל טענותיו של המערער הועלו ונשקלו על ידי בית המשפט קמא במסגרת גזר הדין ואין מקום להתערב בו. המשיבה מדגישה כי המעשים שביצע המערער הם חמורים מאוד, פגעו פגיעה ממשית וקשה במתלוננת ואך בנס לא הביאו לתוצאה חמורה יותר. המשיבה מציינת כי מעשי המערער בוצעו תוך הפרת צו הגנה והפרת תנאי שחרור, והדבר מצביע על כך שהמערער נעדר גבולות. בנוסף טוענת המשיבה כי מתחם הענישה שנקבע משקלל כראוי את מכלול הנסיבות ואת הרקע לביצוע העבירות ובאשר לנזקיה של המתלוננת טוענת המשיבה כי בית המשפט קמא נסמך בעניין זה על התסקיר המקצועי שערך שירות המבחן לנפגעת העבירה.  

6. טרם הדיון בערעור הוגש מטעם שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המערער בו צוין כי המערער החל לרצות את עונשו ותפקודו בבית הכלא תקין. כמו כן צוין כי הוא משולב בקבוצות טיפוליות שונות ומצוי בשלבים ראשונים של הכרה בדפוסיו האלימים. עם זאת, ציין שירות המבחן כי הוא עודנו מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו, מתקשה לתפוס את עצמו כאדם בעל דפוסי התנהגות אלימים ונוטה למזער את חומרת העבירות שבהן הורשע.

דיון והכרעה