ע"פ 1907-04-15 מיראי נ' מדינת ישראל

1.המערערת בתיק זה הינה עורכת דין. בכתב אישום שהוגש נגדה לבית משפט השלום בתל-אביב יוחסה לה עבירה של גניבה בידי מורשה, עבירה על סעיף 393(2) לחוק העונשין.

על-פי הנטען בכתב האישום: בשנת 2008 הגיעה למשרדה בתל-אביב של המערערת א.נ. (להלן: "המתלוננת"). המתלוננת רצתה לקנות דירה בעזרתה של המערערת. המערערת הציעה לה לרכוש דירה באמצעות הגשת הצעות למכרזים של מכירת דירות מכונסי נכסים. לכך הסכימה המתלוננת שעל כן מסרה למערערת בתאריך 24.2.08 שיק על סך 43,465 ₪. הסכום אמור היה לשמש כערבון הנדרש לשם הגשת הצעה לרכישת דירה מכונס נכסים. מאוחר יותר בתאריך 21.9.09 קיבלה המערערת מידי המתלוננת סכום נוסף של 20,000 ₪ וסכום נוסף קיבלה המערערת בהמשך על חשבון שכ"ט. סה"כ כאמור מדובר בכ- 63,000 ₪.

על עובדות אלה אין למעשה מחלוקת. המערערת מסכימה כי היא אכן קיבלה את כל הסכומים הללו מידי המתלוננת למטרה שצוינה לעיל. אין מחלוקת גם על נקודת הסיום בפרשייה זו. המערערת החזירה את הכסף למתלוננת אך ורק במהלך הדיון בתיק זה בבית משפט קמא, רק אז הוחזר הסכום של כ- 63,000 ₪ ולא לפני כן.

המדינה טענה בכתב האישום כי המערערת שלחה יד במרמה בכסף אותו החזיקה כפיקדון שנועד למטרה אחת ואחת בלבד, דהיינו רכישת דירה מכונס נכסים.

2.המחלוקת בתיק זה סבה סביב גלגולם של הכספים במהלך התקופה שבין הפקדתם בידי המערערת על-ידי המתלוננת, לבין החזרתם בסופה של הדרך כאמור לעיל.

המתלוננת טענה כי היא פנתה למערערת מספר פעמים וביקשה ממנה בחזרה את הכסף לאחר שהסתבר לה מפי המערערת, כי היא לא זכתה במכרזים. המתלוננת סיפרה כי ראתה מספר דירות. מי שסייע לה בראיית הדירות היה בן זוגה של המערערת, אדם ששמו מרדכי אלבז. לאחר שהתברר לה כי לא זכתה במכרזים ביקשה מהמערערת להחזיר לה את הכספים. המערערת אמרה לה שתחזיר את הכסף אלא שבפועל הכספים לא הוחזרו לידיה. המערערת אמרה לה, בין היתר, שהיא צריכה 10 ימים כדי לשחרר את הסכום מהבנק, והיתה אמורה לשלוח לה אסמכתא לכך שפנתה לבנק וביקשה לשחרר את הכספים. אלא שהבטחה לחוד ומציאות לחוד, האסמכתא לא נשלחה אליה מעולם.

במהלך התקופה גם נעלמה המערערת, החליפה מספרי טלפון, לא ניתן היה למצוא אותה. המתלוננת היתה צריכה לפנות למשרד חקירות כדי לאתר את המערערת ובסופו של דבר, בעצת עו"ד פנתה למשטרה והגישה תלונה.

3.המערערת טענה במשטרה כי הפקידה את הכספים בחשבון נאמנות, כפי שהיה נדרש ממנה, שהרי הכספים לכל הדעות ולאורך כל הדרך נמצאו בידיה רק כפיקדון על-מנת שישמשו לקניית נכס מכונס נכסים. מעולם לא היה מדובר בכספים שהגיעו למערערת מידי המתלוננת לצורך אחר כלשהו. בהודעתה במשטרה ת/1 נשאלה המערערת כדלקמן: "ספרי לי על הכספים שא. העבירה לידך במסגרת השירות שהענקת לה?"

ועל כך ענתה המערערת: "מאחר וא. הגישה מספר הצעות לרכישת דירות הכספים הועברו לכונסים ולאחר מכן מאחר והיא לא זכתה, הכספים הוחזרו אלי. הכספים הוחזרו אלי באמצעות שיקים לפקודת המשרד שלי. הפקדתי את זה בחשבון נאמנות.

ש:מה הפרטים של חשבון הנאמנות?

ת:בנק הפועלים באשדוד ב-סי.טי. אני לא זוכרת את מספר הסניף ולא את מספר החשבון. אני אוכל לעדכן בהמשך. מדובר בחשבון על שמי הפרטי. יש לי כמה חשבונות נאמנות, אני לא זוכרת בדיוק באיזה חשבון הופקדו הכספים של א.. אני אבדוק ואני אביא לך את זה...".

למעשה בחילופי הדברים הללו שצוטטו מתוך ההודעה במשטרה מתחיל ומסתיים תיק זה. המערערת טענה כי הפקידה את הכספים בחשבון נאמנות, אלא שבפועל ככל הנראה כספים לא הופקדו מעולם בחשבון נאמנות. המערערת לא המציאה עד היום את מספר חשבון הנאמנות ולא הציגה אף מסמך המאשר טענה זו.