ע"פ 1875-14 אורן נ' מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1. אדם ביצע שני מעשי שוד ועבירות נוספות הכרוכות בהם בצוותא חדא עם אדם נוסף. האם היה מקום לתת משקל נוסף בגזירת עונשו לנסיבותיו האישיות הקשות, ובעיקר לתהליך נמשך של התדרדרות קיצונית במצב הכלכלי שלו ושל משפחתו, כאשר כל קריאותיו לעזרה לא צלחו?

התשתית העובדתית וההליכים עד כה

2. נגד המערער ואחיו (להלן יחד גם: השניים) הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שייחס להם שני אירועים של שוד, ועבירות נוספות הקשורות בהם – בגדרם של שלושה אישומים – שני אישומים שנסבו על אירועי השוד (בסוף שנת 2012 ובראשית שנת 2013), ואישום שלישי שנסב על שיבוש הליכי משפט שיוחס רק לאחיו של המערער. לפי האישום הראשון, המערער ואחיו קשרו קשר לבצע התפרצות לביתה של המתלוננת ולגנוב ממנו רכוש. המערער, שעבד עם המתלוננת במרכז אבחון ושיקום, גנב ממנה את מפתח ביתה. בתאריך 20.12.2012 בשעות הצהריים הגיעו השניים לביתה של המתלוננת ונכנסו אליו באמצעות המפתח שהיה ברשותם. כשהשניים כבר היו בתוך הבית, נכנס אליו אחיה של המתלוננת (להלן: המתלונן), ראה שהאזעקה הופעלה וכיבה אותה. כאשר השניים הבחינו במתלונן הם רצו לכיוונו, אחזו אותו בחולצתו ומשכו אותו בכוח לחדרו. בהיותם בחדר לקחו השניים סכין ודרשו מן המתלונן שיראה להם היכן הכספת, תוך שהם מחליפים "תפקידים" ביניהם – פעם האחד אוחז בסכין והאחר מחפש רכוש, ופעם להיפך. המערער אף איים על המתלונן כי הוא נושא אקדח עם משתיק קול וכי הוא "עם האלפרונים". השניים חיפשו על גופו של המתלונן ולקחו ממנו את מכשיר הטלפון שלו ואת ארנקו. כמו כן, נטלו השניים מחדרי הבית מסמכים שונים של בני המשפחה, תכשיטים וכסף מזומן. בשלב מסוים הגיע למקום סייר של חברת האבטחה בעקבות הפעלת האזעקה בבית, והמערער הטעה אותו לחשוב שהוא חבר של המתלונן, וזאת בזמן שאחיו נמצא עם המתלונן בחדר אחר ומאיים עליו בסכין. אחיו של המערער ברח מהבית כשברשותו מכשיר הטלפון הנייד וכרטיס האשראי של המתלונן, ואילו בהמשך יצא גם המערער מהבית כשהוא נושא עמו כסף מזומן ועגילים שלקח מן הבית, מסמכים שונים, וכן כפפות חד פעמיות וכובעים. זמן קצר לאחר מכן נעצר המערער על-ידי שוטרי סיור שהוזעקו למקום ורדפו אחריו. בהמשך, אחיו של המערער משך ממכשיר כספומט 2000 שקל באמצעות כרטיס האשראי שלקח מהמתלונן. בגין אירוע זה יוחסו לשניים עבירות של שוד בנסיבות מחמירות (בצוותא חדא) לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; כניסה והתפרצות למקום מגורים (בצוותא חדא) לפי סעיף 406(ב) בצירוף 29(א) לחוק העונשין וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

3. לפי האישום השני, מספר שבועות לאחר מכן, ובעוד המערער נתון במעצר בית בגין האירוע הקודם, הפר המערער את תנאי שחרורו. הוא ואחיו עצרו מונית וביצעו בה במשותף שוד של נהג המונית. במסגרת זו, המערער היכה את המתלונן בעורפו והצמיד אליו חפץ קהה תוך שהשניים גורמים לו לחשוב שמדובר באקדח. אחיו של המערער לקח מתא הכפפות של המונית את כרטיס הבנקט של הנהג והורה לאחרון למסור לו את הקוד הסודי. לאחר מכן, האח השליך את סוללת הטלפון הנייד של המתלונן לשיחים על מנת שזה לא יוכל להזעיק עזרה. לאחר מכן, הורה האח לנהג המונית לצאת ממנהוהשניים נטשו אותו כשהם ממשיכים לנסוע במונית, תוך שהמערער נוהג בה. בסמוך לאחר מכן עצרו השניים בכספומט והמערער משך ממנו 600 שקל מחשבון הבנק של נהג המונית. בגין מעשים אלה יוחסו לשניים עבירות של שוד בחבורה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; ושימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 413ג לחוק העונשין. למערער עצמו יוחסה גם עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

4. להשלמת התמונה יצוין כי לאחיו של המערער יוחסה כאמור גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין בגדרו של אישום שלישי.

5. לאחר שהוחל בשמיעת ההוכחות במשפטו של המערער הוא בחר לחזור בו מכפירתו ולהודות בכתב אישום מתוקן בגדרו של הסדר טיעון. בהתאם לכך, ביום 14.11.2013 הוא הורשע בעבירות שיוחסו לו.

6. לצורך גזירת דינו של המערער הוצגו לבית המשפט המחוזי נסיבותיו האישיות במסגרת תסקיר של שירות המבחן. במסגרת זו, התברר כי המערער, אדם נשוי שלו שלושה ילדים, מוכר לשירותי הרווחה משנת 2000, לנוכח מצוקה כלכלית והסדרים לפריסת חובות על רקע אי-עמידה בתשלומי משכנתה. בשנת 2010 עבר שני התקפי לב. כן דווחו ביחס אליו ניסיונות אובדניים והימצאות בהשגחה בשל ניסיון אובדני בעת שהיה מצוי במעצר. תסקיר שירות המבחן עמד על הקשר שהיה למערער עם גורמי טיפול בעבר, ועל כך שהוא לא ערך שינוי באופן חשיבתו והתנהלותו בהמשך להם. תסקיר שירות המבחן נדרש גם להתייחסותו של המערער לעבירות הנוכחיות, וקבע כי המערער הוא בעל תפיסה קורבנית ומתקשה לקחת אחריות על מעשיו. שירות המבחן סבר כי הסיכון להישנותה של התנהגות אלימה מצד המערער עם שחרורו ממאסר הוא גבוה.

7. במסגרת הטיעונים לעונש הובאו עדים וכן מכתבים של גורמי הרווחה וחוות דעת פסיכולוגית שממנה עולה כי המערער דיווח על תחושת מצוקה וסימפטומים של חרדה ודיכאון. המערער אף טען כי המעשים בוצעו ללא כל תחכום, מבלי להצטייד בכלי נשק כלשהו, בגילוי פנים ובידיים חשופות, ונבעו אך ממצוקה כלכלית. המערער גם הביע חרטה על מעשיו.