ע"פ 1839/14 פלוני נ' מ"י

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.             ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא השופט ד"ר א' אברהם, השופטת א' הלמן והשופט (כתארו אז) ב' ארבל בתפ"ח 50044-10-12 מיום 28.11.13, ועל גזר דינו מיום 30.1.14. במסגרת הליכים אלה הורשע המערער בעבירה של אינוס, והוטלו עליו העונשים הבאים: מאסר בפועל של 6 שנים, מאסר על תנאי של 18 חודשים למשך 3 שנים, פיצויים למתלוננת בסך 40,000 ₪ וקנס בסך 4,000 ₪, או שלושים ימי מאסר תמורתו.

רקע והליכים קודמים

ב.             ביום 29.10.12 הוגש כנגד המערער כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של אינוס ומעשים מגונים. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 18.10.12, בסמוך לשעה 20:30, הגיעה המתלוננת – קרובת משפחה רחוקה של המערער, שאישיותה גבולית והיא מטופלת פסיכיאטרית – אל ביתו, בעקבות שיחת טלפון והזמנה מבתו הקטינה (אז) של המערער. זמן מה לאחר הגעת המתלוננת עזבה הבת את הבית, והמתלוננת נשארה בגפה עם המערער. מספר דקות לאחר מכן, ביקשה אף המתלוננת לעזוב את המקום, אך המערער נעל את דלת הדירה, והורה לה להישאר עמו. עוד נאמר בכתב האישום, כי בשלב זה התיישב המערער על הספה בצמוד למתלוננת והחל ללטף ולנשק אותה ללא הסכמתה. תחילה, נגע המערער בגופה של המתלוננת מעל לבגדיה, הן באזור החזה, הן באזור איבר מינה, ולאחר מכן אחז בה בחזקה, פתח את המעיל שלבשה, הכניס את ידיו לחזייתה, ונישק חלקים שונים בגופה. להלן מתואר בכתב האישום, כי המערער השכיב את המתלוננת על הספה, הפשיל בכוח את מכנסיה ותחתוניה, פשט את מכנסיו ותחתוניו שלו, התיישב על הספה, הושיב את המתלוננת מעליו, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ללא הסכמתה. כאשר ביקשה המתלוננת מהמערער שיחדל, אחז בישבנה בשתי ידיו, והחל להרימה ולהורידה מעליו ללא הסכמתה. בעקבות אירוע זה, הידרדר מצבה הנפשי של המתלוננת והיא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי.

ג.              המערער הורשע כאמור בעבירת אינוס, וזוכה מעבירה של מעשה מגונה. בפסק הדין נקבע, כי בהעדרה של עדות ישירה ממקור אובייקטיבי, יש להסתמך על עדויות המערער והמתלוננת בבית המשפט, על השוואת עדויותיהם עם ההודעות שמסרו במשטרה, ועל התנהגותם במועדים הסמוכים לאירוע. באשר לעדותה של המתלוננת קבע בית המשפט, כי זו הייתה אמינה באופן שלא הותיר מקום לספק; המתלוננת דבקה לאורך כל הדרך בגרסתה, לפיה המערער הפעיל עליה כוח פיסי מתון, אשר הביאה לשתף עמו פעולה מתוך פחד. עוד קבע בית המשפט, כי עדותה של המתלוננת נתמכה בראיות נוספות, וביניהן עדויותיהם של אמה, הרופאה המטפלת, וחבר משפחה קרוב, אשר העידו כולם על מצבה הנפשי המעורער של המתלוננת ביום שלמחרת האירוע, וכן בראיות דנ"א.

ד.             מנגד קבע בית המשפט, כי שונה הייתה התרשמותו מעדותו של המערער. ראשית צוין, כי המערער כבש את גרסתו זמן רב, ולאורך חקירותיו במשטרה ואף בתחילת ההליך השיפוטי גרס שלא התקיים כל מגע מיני בינו לבין המתלוננת, ומדובר בעלילת שווא שהעלילה עליו גיסתו, בעקבות מחלוקת ירושה המתנהלת בינו לבין אחיו. אולם, לאחר שעומת עם קיומן של ראיות פורנזיות, המלמדות על התאמה בין פרופיל הדנ"א שלו לבין ממצאים מגופה של המתלוננת, שינה המערער את גרסתו וטען כי התקיים מגע מיני, אך מגע זה היה ביוזמתה. גם כאן גרס המערער, כי גיסתו היא אשר שיכנעה את המתלוננת לספר כי לא הסכימה. כן קבע בית המשפט, כי אין מקום לקבל את הסברו של המערער לכבישת עדותו, לפיו חשש מחוקרי המשטרה, שהאשימו אותו בקיום יחסי מין תוך ניצול מצבה הנפשי של המתלוננת. בית המשפט קבע כי הסבר זה אינו מניח את הדעת נוכח העובדה שהמערער כפר בכתב האישום, אשר לא כלל אישום מעין זה. כן קבע בית המשפט, כי עדותו של המערער לא נתמכה בראיות נוספות, וכי הוא מיאן להזמין עדים רלבנטיים לאישוש גרסתו וביניהם את בתו וגיסתו.

ה.             באשר לטענות המערער, בהן ניסה להטיל ספק באמינות עדותה של המתלוננת, קבע בית המשפט כי אין מקום להלמן. באשר לניסיונותיו של המערער להצביע על סתירות בעדות המתלוננת קבע בית המשפט, כי אף אם קיימות סתירות, הן שוליות, ואין בהן כדי לפגוע במהימנות העדות, אשר הייתה אחידה וחד משמעית בכל ענייני הליבה. באשר לטענות המערער בדבר היות המתלוננת "סדרתית" בהגשת תלונות שווא כנגד בני זוגה, ובדבר מעורבותה של גיסתו, קבע בית המשפט, כי מדובר בטענות חסרות תשתית ראייתית, שלא הובאה ולוא ראיה אחת שתתמוך בהן.

ו.              לעניין סעיף האישום הנוגע למעשה מגונה, בית המשפט זיכה את המערער, וזאת הואיל והמעשים הנוספים שביצע המערער בגופה של המתלוננת נעשו כחלק ממעשה האינוס, ולכן אין מקום להרשיע עליהם בנפרד.

ז.              בגזר הדין ציין בית המשפט את הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של המערער: שלמות הגוף והנפש, כבוד האדם, וזכותו של כל אדם לשליטה על גופו ולפרטיותו. כן גרס בית המשפט, כי המערער רמס ברגל גסה את זכויותיה של המתלוננת, ואנס אותה תוך ניצול הקיפאון שגרמה לה כוחניותו. בהתאם נקבע מתחם העונש בשים לב לענישה הנוהגת, בין 4 ל-8 שנות מאסר בפועל. בגזירת העונש עצמו, ציין בית המשפט לחומרה את כפירתו של המערער בביצוע העבירה, את חוסר האמפתיה שהביע כלפי המתלוננת, ואת עברו הפלילי, אשר אמנם לא כלל עבירות מין, אך כלל הרשעה בעבירות אחרות מתחום האלימות והרכוש. לקולה ציין בית המשפט את נסיבות החיים הקשות של המערער, הכוללות בין היתר, את מצבו הבריאותי, והעובדה שהוא המטפל העיקרי בבתו. כן הוזכרו עדי האופי, אשר העידו על תרומתו של המערער לקהילה. לפיכך, גזר עליו בית המשפט כאמור 6 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פיצוי למתלוננת בסך 40,000 ₪, וקנס כספי של 4,000 ₪ לקופת המדינה.