ע"פ 1641/13 דיא אלדין וליד אבו סביח נ' מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על הכרעת הדין, ולחלופין על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת י' אמסטרדם) בת"פ 58318-05-12.

2. ביום 27.12.2012 הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום: שימוש ברכב ללא רשות ונטישתו, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירות לפי סעיפים 413ג' סיפא, 332(2) ו-275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), וכן בנהיגה ללא רישיון וללא ביטוח ונהיגה בזמן פסילה – עבירות לפי סעיפים 9, 10 ו-67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. המערער זוכה מעבירות של גניבת רכב ושיבוש הליכי משפט – עבירות לפי סעיפים 413ב(א) ו-244 לחוק העונשין.

3. ביום 21.1.2013 ניתן גזר הדין. בית המשפט דן את המערער ל- 60 חודשי מאסר בפועל (החל מיום מעצרו), וכן הפעיל שלושה מאסרים על תנאי - שניים של 6 חודשים ואחד של 12 חודשים - שהוטלו עליו בתיקים קודמים, כאשר 18 חודשים מתוכם במצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו בתיק זה, ו- 6 חודשים בחופף, כך שבמצטבר הושתו על המערער 78 חודשי מאסר בפועל. כן נפסל המערער מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר. עונש פסילה על תנאי למשך 6 חודשים שהוטל בתיק קודם הופעל באופן חופף.

עיקרי פסק הדין

4. לפי עובדות כתב האישום, בלילה שבין 14 ל-15 במרץ 2012 גנב המערער רכב מסוג GMC (להלן: הרכב הגנוב), שחנה ברחוב עין גדי בחולון. למחרת היום הבחינה שוטרת בניידת סמויה במערער נוהג ברכב הגנוב תוך שהוא מדבר בטלפון סלולרי. השוטרת הורתה למערער באמצעות מערכת הכריזה לעצור בצד הדרך. המערער האט את מהירות נסיעתו והחל להיצמד לימין הדרך, כאילו בכוונתו לעצור, ואז הגביר את מהירות הנסיעה באופן פתאומי והחל להימלט מהמקום. החל מרדף. השוטרת דלקה אחרי המערער והורתה לו באמצעות מערכת הכריזה לעצור את רכבו. המערער לא ציית, וסטה בפתאומיות ממסלול נסיעתו לעבר כביש צדדי, תוך שהוא גורם לכלי רכב אחרים בכביש לבלום ולסטות ממסלולם. במהלך מנוסתו ניסה המערער מספר פעמים להתנגש בניידת בה נהגה השוטרת, כשהוא סוטה ימינה ושמאלה ומנסה להצמיד את הניידת לקיר הבטון. כמו כן בלם המערער מספר פעמים בצורה פתאומית ומסוכנת בעת שהניידת מאחוריו. לבסוף הצליחה השוטרת לחסום את נתיב נסיעתו, והמערער עצר את הרכב הגנוב, נטש אותו ונמלט רגלית מהמקום.

           במהלך נטישת הרכב הגנוב נשמט מידיו של המערער צרור מפתחות, שנותר על רצפת הרכב בצד הנהג. הנאשם הואשם גם בכך כי התקשר לחברתו לאחר שנמלט מהרכב והורה לה לגשת מיד לתחנת המשטרה ולדווח על גניבת צרור המפתחות. בגין כך הואשם המערער בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. המאשימה בסיכומיה ביקשה לחזור בה מאישום זה כאשר סברה שיקשה עליה להוכיח את יסודות העבירה, והמערער זוכה מעבירה זו.

5. המערער כפר בבית משפט קמא בכך שגנב את הרכב מושא כתב האישום או כי נהג בו בעת האירוע המפורט בכתב האישום. המערער הודה כי צרור המפתחות שנתפס ברכב הגנוב אכן שייך לו, אך טען כי הוא וחברתו נהגו להשתמש בצרור המפתחות, וכי הצרור נגנב מחברתו ואין הוא יודע כיצד הגיע לרכב הגנוב.

           כאן המקום לציין כי על צרור המפתחות שנתפס כאמור ברכב הגנוב נמצא חומר DNA (להלן: דנ"א) אשר זוהה על-פי מאגר הדנ"א של משטרת ישראל כשייך למערער. זיהוי זה אומת בבדיקת דנ"א נוספת שנערכה למערער במסגרת חקירת פרשה זו.

           בא-כוח המערער כפר תחילה בבית משפט קמא בקבילות ובמהימנות של בדיקת הדנ"א אך לאחר מכן טען כי מקובל על המערער שהדנ"א על הצרור הוא שלו, אך טען כי מדובר ב"ראיה נעה", שעצם הימצאותה ברכב הגנוב אינה מוכיחה כי הוא זה שנהג ברכב.