ע"פ 1569/13 חוסיין אל שייך-כריים נ' מ"י

השופט ס' ג'ובראן:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי, והשופטים א' קולה וד' צרפתי) בתפ"ח 19492-08-11 מיום 14.1.2013, במסגרתו הושת על המערער עונש של 11 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת אלימות מסוג פשע; פיצוי להורי המנוח בסך 80,000 ש"ח; ופיצוי לנפגע עבירה בסך 30,000 ש"ח.

כתב האישום

2. המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; ויריות באיזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, אביו של המערער, (להלן: "האב") מתגורר עם משפחתו בבית בכפר ריינה, ובסמוך לביתם מצויים בתיהם של שלושה מאחיו של האב (להלן: "המתחם"). אחד מהאחים המתגוררים במתחם הוא ר.כ(להלן: "ר.כ"). המערער התגורר עם אשתו וילדיו במקום אחר בכפר. ביום 23.7.2011 נערכה במתחם חתונה לבתו של אחד האחים. לאחר תום החתונה התפזרו רוב האורחים, ובהם המערער, ואולם חלק מבני המשפחה נותרו במקום, וישבו יחד בשעות הערב. בין הנוכחים היה גם א.כבן ה-23, בן דודו של המערער (להלן: "א.כ"). בסמוך לשעה 23:00 התעורר ויכוח בין האב לבין ר.כ, וזאת בהמשך לסכסוך קודם ששרר בין האב לבני משפחה אחרים. במהלך הוויכוח התעמתו האב ור.כ בצעקות ובקללות, עד אשר האחים האחרים הפרידו בין השניים והובילו את האב ואת ר.כ איש איש לביתו. ר.כ נותר עומד על-יד מדרגות הכניסה לביתו. בסמוך לחצות, בעת שהמערער היה בביתו, התקשרה אליו אמו נסערת, וקראה לו להגיע למתחם, באומרה כי ר.כ הכה את אביו. למשמע דברי אמו, המערער נטל את אקדחו האישי, ומיהר ונסע עמו, כשהוא טעון במחסנית, אל המתחם, ברכבו. המערער הגיע אל המתחם תוך דקות ספורות, נהג את הרכב במהירות בדרך הגישה למתחם, והחנה אותו ליד רחבת בטון סמוכה לביתו של ר.כ. המערער יצא מהרכב, מיהר לעבר ביתו של ר.כ, שם עמד ר.כ כאמור לעיל, כשהאקדח בידו והוא צועק: "איפה הוא, איפה הוא", וירה לעבר ביתו של ר.כ בכוונה לפגוע בו. בראותם את מעשי המערער ולמשמע הירי התקרבו בני משפחה שונים, וביניהם א.כ, למקום, וחלקם מיהרו אל המערער ונאבקו בו כדי לקחת ממנו את האקדח. המערער התנגד ולא הניח לאקדח, ובמהלך המאבק ירה שני קליעים נוספים שאחד מהם פגע בא.כ, שעמד בקרבת מקום. א.כ נפגע בפניו, נפל לאדמה, ובני המשפחה מיהרו אליו והניחו למערער, אשר בסיוע אחיו עזב את המקום ברכב. כתוצאה ממעשי המערער, חדר הקליע לחלל הגולגולת של א.כ וגרם למחיקה כמעט שלמה של חדרי המוח ולדימום סאבדוראלי. א.כ הובהל לבית החולים האיטלקי בנצרת, ומשם לבית החולים רמב"ם, והיה ללא הכרה, עד שביום 25.7.2011 נפטר כתוצאה מנזק חמור למוח. הקליע שפגע בר.כ, כתוצאה ממעשיו של המערער, גרם לשני פצעים, חדר לאזור הבטן ויצא לאחר שעבר מסלול טנגנציאלי, ללא עדות לפגיעה באיברים פנימיים. המערער הובהל לבית החולים פוריה בטבריה, כשהוא סובל משבר ברגלו השמאלית.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 14.1.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי עמד על חומרת מעשיו, ומצא כי ההצטיידות בנשק חם, ההגעה היזומה למקום שבו נערכה זה עתה שמחה משפחתית, כשהוא מונע בכוונה לפגוע באדם על בסיס השמועה בלבד, והירי באזור מגורים בו מצטופפים אותה עת מספר רב של אנשים, מבטאים התנהגות נמהרת וחסרת מעצורים, שפוטנציאל ההסלמה שלה והסיכון הטמון בה, ברורים. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי תוצאות מעשיו של המערער חמורות, והשלכותיהם יהדהדו בקרב בני המשפחה זמן רב בעתיד. בית המשפט עמד על כך שככלל, ראויים מעשים מעין אלה, לענישה מרתיעה, בדמות עונש מאסר ממושך, שתהלום ותשקף את חומרת המעשים, ואת סלידת בתי המשפט מן השימוש באלימות ובנשק חם כאמצעי לפתרון סכסוכים. בית המשפט המחוזי התייחס לחרטתו הכנה של המערער אך קבע כי לא ניתן לקבוע לגביו כי הוא נטל אחריות מלאה למעשיו. עם זאת, בית המשפט התחשב לקולה בגילו הצעיר של המערער, היותו נעדר עבר פלילי, והודאתו במסגרת הסדר הטיעון. בית המשפט מצא כי קשת הענישה בעבירת ההריגה, ובעבירת החבלה בכוונה מחמירה הנה רחבה, בתלוי בנסיבות המקרה ובנסיבותיו האישיות של המערער. מאחר ומדובר במסכת עובדתית אחת הכורכת במשולב את שלוש העבירות בהן הורשע המערער, בית המשפט ראה לנכון ליתן ענישה מאוחדת וכוללת בהתאם. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער כאמור לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.

נימוקי הערעור ותשובת המשיבה

4. המערער טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי שגה בגזירת דינו והטיל עליו עונש החורג מעבר לעונש הראוי לאור נסיבות העניין ולאור כל העובדות והשיקולים הרלוונטיים, ועל כן מבקש הפחתה בעונשו. לעמדתו, בגזירת דינו, לא נשקלו שיקולים כבדי משקל שהיו עשויים להטות את הדין לקולה, כמו למשל עמדת בני משפחתו של המנוח, חרטתו על מעשיו ונטילת האחריות הבלתי מסויגת מצדו. כן סבור המערער כי ניתוח העובדות של המקרה ויתר הנסיבות לוקה בחסר מהותי. לטענתו, בית המשפט המחוזי שגה גם ביישום הדין והפסיקה לעניין העובדות הרלוונטיות ובהתייחסותו לראיות. המערער בעיקר משיג על כך שבית המשפט המחוזי התעלם, לדבריו, מהראיות שהוגשו לפניו לפני שגובש הסדר הטיעון, ודבק בתשתית העובדתית של כתב האישום המתוקן. לשיטתו, היה על בית המשפט המחוזי להתחשב בכל האמור ולגזור עליו עונש פחות חמור.

5. המשיבה, מנגד, טוענת כי יש לדחות את הערעור. לשיטתה, העונש שנגזר על המערער ראוי והולם את נסיבות ביצוע העבירה כפי שמפורטות בכתב האישום המתוקן ורק הן. המשיבה סבורה כי עיקר כובד המשקל צריך להיות על נסיבות האירוע – הגעתו עם אקדח טעון ועם מחסנית, וכן ירייה לעבר בית דודו כאשר זה עומד בפתח ביתו. לטעמה, במעשיו אלו יש העדה על כוונתו לפגוע, או לכל הפחות על צפייתו את התוצאות הטרגיות. על כן, עמדתה היא כי יש להתיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.