ע"פ 1568/14, 1760/14 דובגילנוק נ' מדינת ישראל

השופט צ' זילברטל:

          שני ערעורים על גזר דינו מיום 21.1.2014 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתפ"ח 3310-11-12 (כב' סגן הנשיא מ' פינקלשטיין והשופטים ל' ברודי ור' אמיר), בגדרו הושת על המערער בע"פ 1568/14 (להלן: המערער; המשיבה בערעור זה והמערערת בע"פ 1760/14 תכונה להלן: המדינה) עונש של שבע וחצי שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע או עבירה של כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וזאת תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; שישה חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות שהיא עוון או עבירת איומים תוך שלוש שנים מיום שחרורו מאסר; ופיצוי בסך 70,000 ש"ח למתלוננת.

רקע

1. המערער הורשע, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון שהושג לאחר שמיעת פרשת התביעה, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק ובעבירה של כליאת שווא לפי סעיף 337 לחוק. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, בעת הרלוונטית לכתב האישום היו המערער והמתלוננת בני-זוג מזה כחודש, והתגוררו באותה דירה. ביום 22.10.2012 בשעה 21:30, התלוותה המתלוננת למערער בעבודתו כשומר לילה במתחם באזור התעשייה בראשון לציון, כאשר עובר להגעתם למקום סיפרה המתלוננת למערער כי היא בהריון. במהלך הלילה, התגלע ויכוח בין השניים, בין היתר, משום שהתחוור למערער המאוכזב כי המתלוננת אינה בהריון ועל רקע קנאתו של המערער שהתעוררה כיוון שהמתלוננת התקשרה לבעלה בנפרד. במהלך הוויכוח האמור, ולאחר שהמערער שתה אלכוהול, החל האחרון להכות את המתלוננת באגרופים בפניה ובחזה עד שנפלה, כאשר גם בהיותה שכובה על הרצפה המשיך המערער לבעוט בה בחוזקה בכל חלקי גופה. בהמשך, ניפץ המערער שני בקבוקי בירה על ראשה של המתלוננת בזה אחר זה, וכתוצאה מכך איבדה המתלוננת את הכרתה. בהיותה חסרת הכרה נטל המערער חפץ חד וחתך את לחיה השמאלית. לאחר שהתעוררה מעלפונה, הציב המערער מראה מול פניה של המתלוננת, הראה לה את החתכים שגרם לה ואמר לה שעשה כן כדי שאיש לא ירצה להסתכל עליה. לאחר מכן המשיך המערער לשתות וודקה שרכש עבורו עובד אחר במתחם, ותוך כדי כך הכה את המתלוננת בכל חלקי גופה באגרופים ובבעיטות במשך שעות ארוכות כשהיא שרועה חסרת אונים וחבולה על הרצפה, וזאת עד לערב יום 23.10.2012, כשכל אותה העת שהו המערער והמתלוננת בחדר השומרים כשהחדר נעול והמערער מונע מהמתלוננת לצאת. בסמוך לשעה 19:00 ביום 23.10.2012, התקשר המערער לאביו וביקש ממנו לרכוש עבורו כרטיס טיסה לרוסיה שכן הוא הרג את המתלוננת. בסמוך לכך, הגיע האב לחדר בו שהו השניים ואמר למערער שיש לקחת את המתלוננת לבית החולים. המערער ניסה להניאו מכך בשל חששו מהמשטרה, אך האב עמד על כך, והשניים לקחו את המתלוננת לבית החולים. המתלוננת נזקקה לטיפול אינטנסיבי ואושפזה במצב חמור במשך כחודש וחצי, לאחר שכתוצאה ממעשי המערער נגרמו לה, בין היתר, שברים בצלעות, ביד ובאף וקרע בכבד.

2. יצוין, כי הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, והצדדים טענו לכך באופן חופשי. יחד עם זאת, כתנאי לקיום ההסדר הפקיד המערער 20,000 ש"ח לפיצוי המתלוננת, כשהמדינה הבהירה שתבקש כי המערער יחויב בפיצויים בסכום גבוה יותר.

3. עובר למתן גזר הדין הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של המערער. בתסקיר דווח כי המערער עלה ארצה בגפו בגיל 20, ובסמוך לכך התחתן והתגרש על רקע אלימות שנקט כלפי אשתו, שבגינה אף הורשע וריצה עונש מאסר. לחובתו שלוש הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, רכוש וסמים, כשבמקביל להליך הנוכחי התנהל נגדו הליך נוסף בגין עבירת אלימות משנת 2010. המערער מסר כי הכיר את המתלוננת באמצעות האינטרנט, ותלה ציפיות גבוהות להקמת משפחה עמה, אך משהבין כי קיים פער בין עמדות השניים חש פגוע, פנה לשתיית אלכוהול וביצע את המעשים בהם הואשם. המערער נטל אחריות והביע חרטה על מעשיו, אך יחד עם זאת התרשמה קצינת המבחן כי הוא מתקשה לגלות אמפטיה כלפי המתלוננת ומשליך על כתפיה את הבעייתיות בקשר הזוגי ביניהם. המערער דיווח כי הוא סובל מהתמכרות לאלכוהול מגיל ההתבגרות, וכי ערך מספר ניסיונות גמילה אשר לא צלחו. קצינת המבחן התרשמה כי המערער הוא בחור ילדותי ותלותי, המגלה קשיים משמעותיים בקיום יחסים זוגיים. בשקלול הנתונים הוערך, כי קיים סיכון להישנות עבירות אלימות מצדו, אך טיפול בבעיות האלימות והאלכוהול עשוי לצמצם סיכון זה בטווח הארוך. נוכח האמור, המליץ שירות המבחן על בדיקת התאמת המערער לטיפול במסגרת מאסר.

4. ביום 21.1.2014 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בית המשפט ציין, כי מעשי המערער גרמו לפגיעה חמורה בערך החברתי בדבר שלמות הגוף, תוך שעמד על האכזריות והאלימות הקשה שהיו במעשיו ועל תוצאותיהם הקשות. צוין, כי אמנם המערער הורשע בעבירת אלימות שהיסוד הנפשי בה הוא פזיזות, נוכח הקושי שבהוכחת יסוד הכוונה בשל שכרותו, ואולם השכרות שליוותה את מעשיו מהווה נסיבה לחומרה, במיוחד כאשר מדובר במעשים שנפרשו לאורך יממה שלמה. בעת קביעת מתחם העונש, עמד בית המשפט על הפערים הבולטים בעונשי המאסר שנגזרו במקרים בהם עסקה הפסיקה שהוצגה על-ידי כל אחד הצדדים, אך ציין כי כל מקרה ונסיבותיו. יחד עם זאת נקבע, כי ניתן להקיש לעניין העונש הראוי במקרה דנא מהפרשה שנדונה בע"פ 2672/08 פלוני נ' מדינת ישראל(17.11.2008) (להלן: עניין פלוני), על אף שצוין כי מדובר באחד מהתקדימים המחמירים ביותר, אם לא המחמיר ביותר שבנמצא, למי שהורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בנסיבות העניין נקבע, כי מתחם העונש ההולם נע בין חמש לעשר שנות מאסר. בבואו לגזור את עונשו של המערער בתוככי המתחם ציין בית המשפט כנסיבה לקולה את הודייתו של המערער והבעת החרטה מצדו, ואילו כנסיבות לחומרה מנה בית המשפט את עברו הפלילי ונתוני התסקיר השליליים בעניינו. בשקלול הנתונים, גזר בית המשפט על המערער את העונשים המפורטים לעיל.

כלפי גזר הדין הוגשו שני הערעורים שבפנינו. יצוין, כי במועד הדיון בערעורים התברר כי לא הובאה לידיעת המערער ובא-כוחו העובדה כי המדינה ערערה על גזר הדין גם היא. על כן, בהחלטתנו מיום 9.2.2015 אפשרנו למערער להגיש השלמת טיעון בכתב בה יתייחס לטיעוני המדינה בערעורה, כאשר המדינה הגיבה בכתב להשלמת הטיעון האמורה.

הערעורים  דנא