ע"פ 1554/13 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית המשפט המחוזי ירושלים (כבוד השופטת רבקה פרידמן-פלדמן) בת"פ 56093-12-11.

2. ביום 19.9.2012 הורשע המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה סתם ושיבוש מהלכי משפט - עבירות לפי סעיפים 329(א), 379 ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

           ביום 15.1.2013 גזר בית המשפט את דינו של המערער. המערער נידון לשבע וחצי שנות מאסר בגין עבירות האלימות (חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה סתם), וכן ל- 6 חודשי מאסר, במצטבר, בגין העבירה של שיבוש מהלכי משפט. בנוסף, הופעל, במצטבר, מאסר על תנאי של שבעה חודשים שנגזר על המערער בתיק קודם. סך הכל 8 שנים ו- 7 חודשים לריצוי בפועל. כמו כן, הושת על המערער מאסר על תנאי של עשרה חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו, בתנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע. כן הוטל עליו לשלם פיצוי למתלוננים - 60,000₪ לכל אחד למתלוננים א' ו-מ', ו- 1,500₪ למתלוננת ר'.  

3. לפי עובדות כתב האישום, ביום 23.12.2011 בשעות הלילה המאוחרות (02:00 לערך) הגיעו ארבעה צעירים - מ', א', ר' ו-ד' ברכבו של מ' למתחם תחנת הדלק "פז" שבמעלה אדומים. נערים שזהותם אינה ידועה שפכו מים על שמשת הרכב. מ' ביקש מהנערים שינקו את המים, ובשלב מסוים קטין בשם ליאור שבר בטעות את אחד המגבים של הרכב. לאחר חילופי דברים בין ר', חברתו של מ' לבין ליאור, הגיע המערער שהיה במקום, וקילל את ר'. בין המערער לבין מ' ו-ר' התפתחה קטטה, שכללה דחיפות הדדיות ושבמהלכה שרטה ר' את המערער בצווארו.

           לאחר התערבות אנשים אחרים, הלך המערער לכיוון חנות אופטיקה בסמוך לכיכר שליד המתחם, שם  צעק "אני אהרוג אותו" ו"אני אחסל אותו". בשלב זה הוציא המערער חפץ חד באמצעותו חתך את א' בצווארו ובפניו מספר פעמים עד ש-א' נפל ארצה מדמם. בהמשך לכך היכה המערער גם את ר' בפניה ובעט בה בצלעותיה, בתגובה לכך שצעקה עליו. לאחר מכן תקף המערער גם את מ' - שהגיע אף הוא לכיכר - וחתך אותו בצווארו באמצעות החפץ החד.

           מ' ו-א' פונו באמבולנס לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים כאשר הם מדממים. כתוצאה ממעשי המערער, נגרמו ל-א' חתכים בלחי שמאל, באזור הצוואר, בקרקפת ובאוזנו השמאלית, והוא סבל מדימום עורקי. א' נזקק לעשרות תפרים באפרכסת האוזן ובצוואר, ואושפז בבית החולים למשך 4 ימים. גם ל-מ' נגרם חתך בצווארו, ואף הוא נזקק לעשרות תפרים.

           בד בבד המערער נמלט מזירת האירועים לביתו. שם העיר את אמו וביקש ממנה שתכבס את בגדיו שהיו מוכתמים בדם. האם אכן נטלה את הבגדים, הכניסה אותם למכונת הכביסה והפעילה אותה.

4. הכרעת הדין של בית משפט קמא בה הורשע המערער התבססה על עדויות המתלוננים, עדויות עדים אחרים שהיו במקום בעת האירוע וסמוך לאחריו, עדויות השוטרים שטיפלו באירוע, וכן על ראיות מדעיות שהגישה המאשימה. בית המשפט קמא מצא את עדויות א', ר' ו- מ' כעדויות הגיוניות, עקביות ו"אמינות ביותר", שסיפרו את הדברים כהוויתם, כאשר הם אינם מסתירים דבר ואינם מוסיפים על שאירע. לעומת זאת, באשר לעדויות המערער וחבריו קבע בית המשפט כי "לא היו אמינות, זאת בלשון המעטה", וכי גרסאותיהם היו "מלאות סתירות ואינן תואמות האחת את האחרת". בין היתר, דחה בית המשפט את גרסת המערער, שאישר שנכח במתחם תחנת הדלק במועד האירוע, אך הכחיש את מעורבותו במעשי התקיפה.

           בית המשפט מצא תמיכה לעדויות המתלוננים, הן בעדות חיצונית של עד בשם בלייבס, מתנדב בסיירת הורים שהיה במקום האירוע, הן בהתנהגותו של המערער וקרוביו מיד לאחר האירוע והן בחפצים שנתפסו בבית המערער. כמו כן, נתפסה בבית חברו של המערער נעלו השמאלית של המערער, כשעליה דם עם פרופיל DNA תואם לזה של המתלונן א'.