ע"פ 15510-04-15 בשר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא עמקים

1.נגד המערער הוגש כתב אישום, בו יוחסה לו עבירה של אי קיום צו בית משפט, בניגוד להוראות סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

2.עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 18.04.2002 נשפט המערער בת.פ מס' 1600/01 על שימוש ללא היתר/ביצוע שינויים ללא היתר, בכך שהשתמש במקרקעין הנמצאים בישוב ריינה, לניהול עסק לאחסון, תיקון ומכירה של משטחי עץ, בניגוד לייעודם החקלאי של המקרקעין, כאשר איסור השימוש החל ביום 01.05.03, והוארך לבקשתו של המערער עד ליום 31.12.04. אף על פי כן, בתאריכים 17.12.07 ו- 01.05.11 נמצא כי המערער לא ציית לצו בית המשפט הנ"ל, ולא הוציא היתר כדין.

3.המערער כפר בביצוע העבירה. במהלך שמיעת הראיות הובאה עדות המפקח מטעם המשיבה. המערער בחר שלא להעיד ולא זימן עדי הגנה מטעמו. לאחר בחינת הראיות, שוכנע בית המשפט קמא כי יש להרשיע את המערער בביצוע העבירה. על המערער נגזרו 3 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 15,000 ₪ והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 20,000 ₪.

4.הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וחומרת העונשים שהוטלו על המערער.

הערעור על הכרעת הדין

5.לעמדת המערער שגה בית המשפט קמא כאשר הרשיעו בביצוע העבירה, למרות שלא הוכחה אשמתו, מעבר לכל ספק סביר, ובהתחשב בטענתו לשיהוי בהגשת כתב האישום, המקים לו הגנה מן הצדק.

טענת השיהוי

6.בתשובה לכתב האישום (בשתי הזדמנויות שונות), כפר המערער במיוחס לו אולם לא העלה כל טענה מקדמית. לראשונה, בסיכומיו העלה המערער טענת הגנה מן הצדק, בהסתמך על שיהוי של מספר שנים בהגשת כתב האישום, מאז נתגלתה כביכול העבירה (בשנים 2007 ו-2011).