ע"פ 1483-06-15 ג'ינו נ' צפון

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בבית שאן (ת"פ 23724-12-09) בעבירות בניגוד לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, שעניינן - בנייה ללא היתר ובסטייה מתכנית, שימוש חורג במקרקעין ואי קיום צו הפסקה שיפוטי, ונדון ל-4 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 100,000 ₪ או 3 חודשי מאסר כנגדו, וכן חויב לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה, בסך 150,000 ₪.

2.בפסק דין שניתן ביום 15/5/2016 נדחה הערעור שהגיש המבקש, אשר במסגרתו ביקש לזכותו מן העבירות בהן הורשע או לחילופין להקל בעונשים שהוטלו עליו.

3.ביום 22/5/2016 הגיש המבקש בקשה דחופה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע גזר דין, בה הוא עותר לעיכוב ביצוע תשלום הקנס עד למועד החלטה סופית בבקשת הרשות לערער על פסק הדין, שבכוונתו להגיש. לחלופין, הוא עותר לעיכוב ביצוע תשלום הקנס עד ליום 1/9/2015.

המשיבה מתנגדת לקבלת הבקשה.

נימוקי הבקשה 

4.המבקש טוען, כי נוכח מצבו הכלכלי הקשה, היותו פושט רגל ובעל חובות כבדים, אין באפשרותו לשלם את הקנס שהושת עליו. הוא מוסיף וטוען כי בשל מצבו הבריאותי הרעוע וגילו המתקדם, חלופת מאסר אינה רלוונטית עבורו.

תגובת המשיבה

5.המשיבה מתנגדת לבקשה. היא מפנה להלכה לפיה עונש יש לרצות מיד עם מתן גזר הדין, כאשר עיכוב ביצוע העונש יעשה רק במקרים חריגים. עוד היא מפנה להלכה, לפיה הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על גזר דין אינה, לכשעצמה, עילה לעיכוב ביצוע העונש. כך כאשר עסקינן בעונש מאסר בפועל והדברים יפים מקל וחומר כאשר מדובר בעונש כספי בדמות תשלום קנס, אשר לגביו נקבע בפסיקה, כי ככלל אין מקום לעכבו, שכן בניגוד לעונש מאסר, שריצויו אינו הפיך, קנס ששולם ניתן להשיב, אם יוחלט על ביטולו המלא או החלקי.