ע"פ 1405/16 - מדינת ישראל נ' אסחאק טורשאן

1. לפניי בקשה למעצרו של המשיב, עד לתום הליכי הערעור שהוגש על-ידי המבקשת, לפי סעיפים 21 ו-22(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

רקע והליכים קודמים

2. המשיב הורשע, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות שלהלן: סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וקשירת קשר לסחיטה באיומים, לפי סעיפים 499 ו-428 סיפא לחוק העונשין.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי המשיב ונאשם נוסף בכתב האישום, גיל כלפון (להלן: כלפון; להלן ביחד: הנאשמים) קשרו קשר לסחוט באיומים את בעליהם של שני מועדוני "איירסופט" (Airsoft), באשדוד ובקיסריה, מועדונים אשר בהם נערכים משחקים המדמים לחימה בין פרטים או קבוצות, תוך שימוש בכלים הנחזים לכלי נשק (להלן: כלי איירסופט). במסגרת הקשר, כך נטען, פנה כלפון אל שני בעליו של מועדון איירסופט באשדוד, שהינם בני זוג (להלן: המתלונן ו-המתלוננת בנפרד; להלן ביחד: המתלוננים), והזמין מהם 20 כלי איירסופט. בגין עסקה זו, שילם כלפון למתלוננים סך של 60,000 ₪, אותם קיבל מן המשיב. בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע עסקם של המתלוננים, לא עלה בידיהם לספק את כלי האיירסופט לכלפון. עקב כך, החל כלפון, בידיעתו של המשיב, לאיים על המתלוננים שיעמדו בהבטחתם. לאחר זאת, נודע לכלפון כי ברשותו של רון אלמליח (להלן: אלמליח), בעלים של מועדון איירסופט בקיסריה, כלי איירסופט כדוגמת אלו שהזמין מן המתלוננים. יצויין, כי מועדון האיירסופט של אלמליח, מספק כלי איירסופט למועדונים בלבד (ואינו מספק כלים אלו ללקוחות פרטיים). על רקע זה, קשרו הנאשמים קשר שתכליתו לגרום למתלוננים לרכוש מאלמליח את כלי האיירסופט, ולהעביר את הכלים שרכשו לידיהם של הנאשמים. במסגרת הקשר, ביום 6.7.2014, הונו הנאשמים את בני הזוג וגרמו להם, בתואנות שונות, להגיע במקביל לשני מקומות שונים. המתלונן הובא אל מוסך בכפר בית אולא שבשטחי הרשות הפלשטינית, בו המתין לו המשיב; ואילו המתלוננת נסעה עם אדם אחר אל מועדון האיירסופט של אלמליח, שבעיר קיסריה. בשלב זה, החלו הנאשמים לאיים על המתלוננים, כי ירכשו את כלי האיירסופט מאלמליח, תוך שהמשיב מאיים בכוח על המתלונן לעשות כאמור. לאחר השמעת איומים רבים, נעתרו המתלוננים, וחתמו על מסמכי הרכישה של כלי האיירסופט עם אלמליח.

3. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם את חומרת מעשיהם של שני הנאשמים, עמד בית משפט קמא על הערכים המוגנים שנפגעו מעצם ביצוע מעשים אלו, ובכלל זאת הצורך לשמור על ביטחון האדם, גופו, כבודו ורכושו; לצד חשיבות ההגנה על שלטון החוק. על רקע זה, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, קבע בית משפט קמא כי מתחם הענישה עבור שני הנאשמים נע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו על דרך של עבודות שירות, לבין 24 חודשי מאסר בפועל. בקובעו כאמור, נתן בית משפט קמא את דעתו לעובדה כי מדובר באירוע יזום, מתוכנן, ומתוחכם מצד הנאשמים, אשר הביא, בסופו של יום, לתוצאה שהללו ציפו להשיג. עוד יש ליתן את הדעת, כך נקבע, לעובדה כי המתלונן נלקח למקום הנמצא באזור יהודה ושומרון, דבר אשר מוסיף לאימה והפחד, בהם הוא היה נתון. כמו-כן, בית משפט קמא הדגיש כי בשונה מעבירות הנוגעות לתשלום "דמי חסות" ("פרוטקשן"), הרי שבמקרה דנן קיבלו המתלוננים סכום כסף לא מבוטל מהנאשמים, בתמורה לסחורה אותה לא סיפקו. לצורך קביעת עונשו של המשיב בתוך המתחם, זקף בית משפט קמא לזכותו את הודאתו במעשים; ואת נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות. לחומרת העונש, נשקל עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, שימוש במסמך מזויף, גניבת רכב ועוד. על יסוד מכלול השיקולים הללו, דן בית משפט קמא את המשיב ל-6 חודשי מאסר לריצוי בפועל (אשר ירוצו במצטבר לעונש בן 3 חודשי מאסר שהושת עליו בתיק אחר). בית משפט קמא העיר, בהקשר זה, כי "על פי החישוב של בית המשפט, נראה לכאורה שעונש זה נבלע בתקופת המעצר בה היה [המשיב] נתון בקשר לתיק זה". עוד הושתו על המשיב 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, את העבירות שבהן הורשע.

          יצויין, כי על כלפון גזר בית משפט קמא 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו על דרך של עבודות שירות, בניכוי ימי מעצרו; ועונש של 6 חודשי מאסר על תנאי.

עם מתן גזר דינו של בית משפט קמא, ביום 18.2.2016, אמור היה המשיב להשתחרר ממעצרו, בהתאם לאמור לעיל. ואולם, בית משפט קמא נעתר לבקשת המבקשת, והאריך את מעצרו של המשיב ב-72 שעות, לצורך הגשת ערעור בפני בית משפט זה.

הבקשה למעצר עד לתום הליכי הערעור

4. ביום 21.2.2016, הגישה המבקשת ערעור על קולת עונשו של המשיב. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב, עד לתום הליכי הערעור, לפי סעיפים 21 ו-22 לחוק המעצרים. בבקשתה זו, טענה המבקשת כי סיכויי ערעורה על קולת עונשו של המשיב הינם גבוהים, וקיים סיכוי ממשי כי שחרורו של המשיב, בשלב זה, יאפשר לו למלט עצמו מאימת הדין. נטען, כי המשיב הינו תושב הרשות הפלשתינית; וכי בעבר עלה בידו "להתחמק", במשך שלוש שנים, מריצוי עונש מאסר קודם שהוטל עליו. המבקשת הוסיפה וטענה, כי מתקיימת במשיב עילת מעצר גם בשל מסוכנותו. זאת שכן, כך נטען, בעבירות של סחיטה, כדוגמת העבירה שבה הורשע המשיב, גלומה מסוכנות יתרה. משכך, לטענת המבקשת, אין עבירות אלו מאפשרות, על דרך הכלל, שחרור לחלופת מעצר. ביתר שאת אמורים הדברים, כך טענה המבקשת, לנוכח התכנון המוקדם והתחכום שאפיינו את מעשיו של המשיב.