ע"פ 13905-02-15

השופט רועי פוליאק

1. המבקשים הורשעו בבית הדין האזורי בבאר שבע (סגן הנשיאה אילן סופר) בחלק מהעבירות שיוחסו להם בשני כתבי אישום. בגזר הדין, מיום 5.12.14, בתיק הע"ז 1813-08, הטיל בית הדין האזורי על המבקשת קנס כספי בסכום כולל של 36,000 ₪, שישולם ב- 12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, ועל המבקשים 2 ו- 3 קנס כספי בסכום כולל של 10,000 ₪, שישולם ב- 10 תשלומים רצופים ושווים, וזאת החל מיום 1.1.15.; בתיק הע"ז 1399-09, הטיל בית הדין על המבקשת קנס כספי בסכום כולל של 15,000 ₪, שישולם ב- 15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, ועל המבקשים 4 ו- 5 קנס כספי בסכום כולל של 7,500 ₪, שישולם ב- 10 תשלומים רצופים ושווים, וזאת החל מיום 1.1.15. בנוסף, חייב בית הדין את המבקשים, בכל אחד מהתיקים, ליתן התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו, לתקופה של שלוש שנים מיום קבלת גזר הדין.

2. המבקשים הגישו ערעור על הכרעת הדין וכן על גזר הדין בשני התיקים. למעלה משנה לאחר הגשת הערעור, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע תשלומי הקנסות שהושתו עליהם, אשר נדחתה ביום 27.7.16 בין היתר מאחר שבבקשתם לעיכוב ביצוע מיקדו המבקשים את טענותיהם בסיכוי הערעור ולא נטען על ידם כלל כי תשלום החיובים מכח גזר הדין מכביד על המבקשים.

3. עתה, למעלה מחודש לאחר דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, מונחת בפני "בקשה בהולה לביטול פיגורים", במסגרתה מתבקש בית הדין "להורות על ביטול תוספת הפיגורים ותשלום סכום הקרן בלבד", תוך שהמבקשים מדגישים כי "בגין הערעור על ההרשעה ועל גזר הדין לא שולם הקנס". הבקשה, לה לא צורף תצהיר, אינה מנומקת, אינה מזכירה את העילה לעיכוב הביצוע של תוספת הפיגורים, את שיעור התוספת או את סכומה ונסמכת, ככל הנראה, על הנחת המוצא המשוערת של המבקשים, כי עצם הגשת הערעור מהווה מחסום מפני תשלום קנסות וממילא גם תוספת פיגורים. ככל שעניינה של הבקשה ביטול החובה לתשלום תוספת פיגורים, כי אז על המבקשים לפנות לבעל הסמכות מכח חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (ראו: עפ"א 2324-04-14 מדינת ישראל – סלמאן (27.4.15)). ככל שכוונת הבקשה עיכוב החובה לתשלום סכומים העולים על סכום קרן הקנס, כי אז לא מצאתי כל נימוק הולם לכך בבקשה וממילא אינני נדרש לסוגית הסמכות.

4. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

   ניתנה היום, ה' אלול תשע"ו (08 ספטמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.