ע"פ 13739-07-15 שויחט נ' מדינת ישראל

רקע:

1.בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן ביום 24.6.15 בתיק פלילי 3917-10-13 (כב' השופטת ל. מרגולין-יחידי), במסגרתו נדון המבקש, בין היתר, ל-13 חודשי מאסר בפועל ופסילת רישיון נהיגה למשך 4.5 שנים.

הבקשה בכתב התייחסה הן לרכיב המאסר, והן לרכיב הפסילה.

בפתח הדיון צמצם ב"כ המבקש בקשתו לרכיב המאסר בפועל בלבד.

2.המבקש הורשע בבית המשפט קמא, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: התחזות כאחר במטרה להונות, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), הכשלת שוטר, לפי סעיף 257 לחוק העונשין, ובמספר עבירות תעבורה, ובהן נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בהעדר רישיון נהיגה ובהיעדר פוליסת ביטוח, וזוכה מעבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

3.השגות המבקש בהודעת הערעור מכוונות הן כלפי הכרעת-הדין, והן כלפי גזר-הדין.

4.לטענת המבקש גבוהים סיכויי הערעור, הן לעניין ההרשעה, והן לעניין העונש, כפי שיפורט בהמשך.

כתב האישום:

5.המבקש והמתלונן – שנפטר ולא הספיק להעיד בבית המשפט קמא – היו מכרים. בתקופה הרלוונטית, בשלהי שנת 2010, התגורר המבקש בדירה שבה התגורר קודם לכן המתלונן (להלן: "הדירה").

על-פי הנטען בכתב האישום, נשלח בדואר לכתובת הדירה רישיון הנהיגה של המתלונן (להלן: "רישיון המתלונן"). המבקש נטל את רישיון המתלונן לחזקתו ללא הרשאה, וטען בכזב, בפני המתלונן כי הניח אותו ברכבו שנגנב.

אין חולק כי ביום 11.01.2010, במסגרת דיון בבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו, לאחר שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, נדון המבקש בפניו, בין היתר, לפסילת רישיון נהיגה לתקופה של 3 שנים.

על-פי הנטען, ביום 12.11.2010 – שעות ספורות לאחר שנפסל רישיונו – בשעה 02:45 בתל-אביב, נתפס המבקש כשהוא נוהג ברכבו בהיותו בפסילה ובעודו שיכור. משנתבקש על-ידי שוטרים להציג את רישיון הנהיגה שלו, הציג המבקש את רישיון המתלונן, שהיה בחזקתו, והתייצג בכזב כמתלונן, בכוונה להונות את השוטרים.