ע"פ 13454-11-14 שגאיב(אסיר) נ' מדינת ישראל

השופט א' אליקים:

בפנינו ערעור על הרשעת המערער בבית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט ד"ר זאיד פלאח) שניתן במסגרת ת"פ 37663-03-13, (להלן-בית משפט קמא).

תמצית ההליכים בפני בית משפט קמא

נגד המערער הוגש כתב האישום המייחס לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 17.7.2007 בבית סוהר כרמל, בעת שחזר המערער לבית הסוהר מחופשה, נמצא על ידי סוהר, כשהוא מחזיק ברשותו, בתוך גופו, בפי הטבעת, סמים מסוכנים: סם מסוג הרואין במשקל נטו וסם מסוג חשיש במשקל נטו, הכל שלא לצריכתו העצמית.

בישיבת ההקראה מיום 14.7.2014 כפר המערער במיוחס לו. אך העלה טענה מקדמית לפיה יש לזכותו מהטענה של פטור עקב חרטה. לטענתו התבקש לספק סמים לאסירים בכלא, "הצטייד בסמים בזמן החופשה" ובעת שנכנס לכלא, התחרט ולא רצה לבצע את האקט המושלם של העבירה ודיווח לשוטרים בכניסה לכלא שהוא מכיל סמים בגופו. הוא התבקש לפלוט אותם וכך עשה ובעצם נקטעה העבירה. העבירה של ניסיון החדרת סמים לכלא היא עבירה אינהרנטית לעבירה של החזקת הסמים ולמעשה הוא נענש בדרך של שלילת חופשות, הושם בבידוד 21 ימים ולא שוחרר שחרור מוקדם.

לאחר שבית משפט קמא שמע טעונים מפורטים מפי הצדדים בנושא זה, בדיון מיוחד שנקבע לשם כך, דחה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 23.9.2014 את טענת המערער וקבע כי הוא החזיק בגופו סמים ובכך ביצע עבירה מושלמת של החזקת סם מסוכן. המערער ניסה לבצע עבירה נוספת עת הגיע עם הסמים שהחזיק לכתלי בית הסוהר וניסה להחדירם לתוך בית הסוהר. התחרט על מעשיו והחליט לגלות שהוא מחזיק סמים אותם הוא מתכוון להחדיר לבית הסוהר וחרטה זו הביאה את המאשימה להימנעות מהגשת אישום בעניין הניסיון להחדיר סמים לבית הסוהר. הפטור אינו יכול לחול על עבירת ההחזקה שהחלה עוד בטרם הגיע הנאשם לכתלי בית הסוהר וזה שעבירת ההחזקה הסתיימה עם גילוי הנאשם לשלטונות שב"ס על החזקת הסמים, אין בכך כדי לקטוע את העבירה שהסתיימה ושעניינה החזקת סם מסוכן.

לסיכום קבע בית משפט קמא כי "מדובר בשרשרת פריטים אחידה שמתחילה בהחזקת הסם ומסתיימת בגילוי העבירה. המדובר בעבירה מושלמת שבוצעה ללא קשר לגילוי החזקת הסם בכתלי בית הסוהר ואותו גילוי, כאמור, הביא לאי הגשת אישום בעניין עבירה נוספת אותה התכוון הנאשם לבצע".

מיד לאחר מכן שבה והודיעה ב"כ המערער כי הוא מודה במיוחס לו בכתב האישום, המערער הורשע באותו מעמד והצדדים הודיעו כי הגיעו להסדר טיעון לפיו הוסכם כי יוטל עליו עונש של 4 חודשי מאסר במצטבר לעונש מאסר אחר אותו נשא באותה עת. בית משפט אימץ את הסדר הטיעון וגזר על המערער עונש של 4 חודשי מאסר כאמור.

תמצית טיעוני הצדדים