ע"פ 1312/16

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד' פיש) מיום 12.1.2016 בת"פ 64832-01-15, במסגרתו הושת על המשיבים עונש של 4 שנות מאסר בפועל; 18 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעברו אחת מהעבירות בהן הורשעו או עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג מפשע; וקנס בסך 12,500 ש"ח.

כתב האישום והכרעת הדין

2. המשיבים הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירת שוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); עבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) רישא בצירוף סעיף 29 לחוק; ובחבלה ברכב, לפי סעיף 413ה בצירוף סעיף 29 לחוק.

3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המשיבים, יחד עם אדם אחר שזהותו לא ידועה (להלן: השודדים), קשרו קשר לשדוד את סניף בנק ערבי-ישראלי בכפר נחף (להלן: הבנק). בהתאם לקשר ולצורך קידומו הצטיידו השודדים בשני אקדחים ורובה, במסכות פנים שחורות ובכפפות. השודדים הגיעו ביום 8.1.2015 בשעה 17:49 לבנק, אשר היה בפעילות מלאה באותה עת ושהו בו לקוחות, לרבות ילדים. השודדים נכנסו לבנק כשהם רעולי פנים, עם כפפות ואחזו בנשק. המשיב 2 נכנס ראשון אל הבנק וירה באקדחו באוויר ואחריו נכנס המשיב 1 כשהוא אוחז רובה. השודד השלישי שמר ליד דלת הבנק ונכנס אליו מדי פעם כשהוא רעול פנים ואוחז באקדח. המשיב 2 פנה לאחת הפקידות והורה לה לפתוח את הדלת לידה, לתת לו את הכסף ולפתוח את הקופות, בעוד המשיב 1 מאיים בנשקו על לקוחות הבנק. הפקידה אמרה למשיב 2 כי המפתח נמצא אצל מנהלת הסניף (להלן: המנהלת), והמשיב 2 משך אותה בזרועה אל עבר חדרה של המנהלת, ולאחר מכן משך את המנהלת בזרועה לעבר חדר הכספות, שם הורו לה המשיבים, באיומי נשקים, לפתוח את הכספות. המנהלת אמרה שקיים מנגנון השהייה של עשר דקות בטרם תפתח הכספת והמשיב 2 איים עליה שירה בה אם לא תפתח.

4. בעוד המנהלת נמצאת בחדר הכספות, המשיב 2 יצא מחדר הכספות, פתח מגירות בדלפק והכניס לשקית כסף מזומן בסך כולל של כ-19,000 ש"ח וכן שיקים ומסמכים שונים. בנוסף, המשיב 2 שבר חפצים שונים בבנק תוך שהוא צועק ומקלל בערבית. המנהלת אמרה לשודדים שדרוש מפתח שני לכספת הנמצא אצל פקיד בשם בהא (להלן: בהא) והשודדים פנו ושאלו את הנוכחים מיהו בהא, והלה יצא בידיים מורמות והביא עמו את המפתח. בהגיעו לנאשם 2 בעט בו האחרון בישבנו וצעק עליו מדוע לא אמר כי בידו מפתח נוסף. בהא הכניס את המפתח לכספת אולם השודדים נמלטו מהמקום בטרם היא נפתחה. השודדים יצאו מהבנק כשללם בידם, בשקית שהכילה, כאמור, כ-19,000 ש"ח במזומן וכן שיקים. עם מנוסתם, ירו השודדים באוויר והמשיב 1 ירה בנשקו לפחות יריה אחת לעבר מכונית שעמדה בחניית הבנק, אשר פגעה בשמשה וגרמה נזק.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

5. בית המשפט המחוזי גזר את דינם של המשיבים ביום 12.1.2016. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו ועל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. צוין כי במעשיהם פגעו המשיבים בערך החברתי של הגנה על שמירה על הקניין, בטחון הפרט, ושמירה על שלום הציבור ובטחונו. באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, בית המשפט המחוזי התחשב בכך שהעבירות בוצעו בצוותא כשחלקם של המשיבים היה כמעט זהה; בכך שלעבירות קדם תכנון והצטיידות בכלי נשק, מסכות וכפפות; בכך שבוצע שימוש בנשק, באלימות כלפי חלק מעובדי הבנק וירי בתוך הבנק; ובנזק שנגרם – הכסף שנגנב, הרכוש שהושחת והפחדת הלקוחות והעובדים. בית המשפט דחה את טענת המשיבים לפיה הירי שבוצע אינו יכול להוות נסיבה מחמירה עת נמחקה עבירת הירי מכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון, בקבעו כי מדובר בחלק בלתי נפרד מהאלימות שהופעלה במסגרת השוד. מנגד, בית המשפט התחשב לקולה בכך שהאירוע נגמר ללא נפגעים וחבלות חמורות. לאחר בחינת כלל השיקולים, בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין 3 ל-7 שנות מאסר בפועל.

6. על מנת לקבוע את העונש המתאים למשיבים, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את נסיבותיהם האישיות שאינן קשורות לביצוע העבירות, וביניהן עברם הפלילי ונסיבות חייהם. לעניין הודאתם, בית המשפט זקף לזכותם את הודאתם באופן שחסך זמן שיפוטי, אך מנגד התחשב בכך שלא לקחו אחריות מלאה למעשיהם – כך לפי תסקיר שירות המבחן – ולא השיבו את הכסף שנגנב. בנוסף, בית המשפט המחוזי התייחס לעברם הפלילי, כאשר עברו של המשיב 2 כולל הרשעה בעבירות סמים ונשק, ועברו של המשיב 1 כולל הרשעה בעבירת שוד. לבסוף, התייחס בית המשפט לאמור בתסקירים שהוגשו בעניינם של המשיבים, ומהם עולה כי השניים מתקשים להפנים את גבולות החוק ועל כן קיימת מסוכנות גבוהה להישנות מעורבות בפלילים. בנוסף נלקחה בחשבון העדרה של המלצה טיפולית בעניינם של המשיבים. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשם של המשיבים כמפורט בפסקה 1 לעיל. המערערת אינה משלימה עם העונש שנגזר ומכאן הערעור שלפנינו.