ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' דלאל

השופט נ' סולברג:

           ערעור על קולת עונשו של שודד קשישה, מקבּצת נדבות.

המעשים והעבירות

1. ארבעה מֵרֵעִים חברו להם יחדיו, קשרו קשר לשדוד את כספה של לונה (לבנה) כהן ז"ל, ילידת שנת 1936, דודתו של סגן ראש עיריית ירושלים דאז, מקבּצת נדבות בעיסוקהּ (בינתיים נפטרה לבית עולמה, בלי קשר לפרשה הנדונה, והיא תיקרא להלן: המנוחה).
2. יהונתן מחמלי, עובד עיריית ירושלים, עוזר ונהג של סגן ראש העירייה,התוודע במסגרת עבודתו למנוחה, להיותה מקבצת נדבות, ובכמה הזדמנויות הסיעהּ לבנק לצורך הפקדת כספים, לבית האבות שבו התגוררה, ולמקומות נוספים.

3. עובר ליום 19.12.2012 שוחחה המנוחה עם יהונתן, אמרה לו כי ברשותה כסף רב וביקשה את עזרתו בהפקדת הכסף בחשבונהּ בבנק. יהונתן פנה לחברו דוד, ביקש לשוחח עמו, וזה בא לשכונת מגוריו ביחד עם חברו, אביתר כהן, במכונית מסוג שברולט ששכרו אביתר ומשה ירושלמי. יהונתן סיפר לדוד על קשישה בשם לבנה, מקבּצת נדבות סמוך לכותל המערבי, שברשותה כ-100,000 ₪, ושיש להגיע אליה בהקדם, בטרם יֵאלץ לסייע לה להפקיד את הכסף. עוד אמר לו, כי היא אוהבת תכשירי רחצה ותמרוקים. דוד ויהונתן קשרו קשר לשדוד אותה ולחלק ביניהם את השלל. דוד ואביתר נסעו משם לבית העסק שבו שותפים דוד והמשיב (להלן: יוסף). דוד מסר ליוסף את המידע שקיבל מיהונתן. אביתר אמר לשניים כי הוא מוכן לשמש עבורם כנהג. אביתר ויוסף הצטרפו לקשירת הקשר לביצוע השוד.

4. בשעת ערב נסעו דוד, אביתר ויוסף אל יהונתן. דוד ויהונתן שוחחו ביניהם, יהונתן מסר לדוד את מכשיר הטלפון הנייד שלו, כדי שיציג את תמונת המנוחה ליוסף, על מנת שיֵדע לזהותה לכשיגיעו סמוך לכותל. דוד, אביתר ויוסף נסעו לעיר העתיקה, אך בשיחה עם מקבצי נדבות אחרים, התברר כי המנוחה עזבה את המקום. למחרת, בשעת ערב, שבו השלושה אל העיר העתיקה. יוסף ירד מן המכונית ואיתר את המנוחה סמוך לרובע היהודי, שוחח עִמה, נתן לה שטר של 200 ₪ וביקשהּ לפרוֹטוֹ, כדי לבדוק אם יש ברשותה כסף ועל מנת לרכוש את אמונהּ. יוסף השאיר ברשות המנוחה 20 ₪, אמר לה כי ברצונו ליתן לה תכשירי רחצה ותמרוקים הנמצאים במכוניתו, והמנוחה השיבתו כי תבוא למכוניתו כעבור מספר דקות. אביתר רכש סבונים ושמפו וחזר במכוניתו כדי לאסוף את יוסף ואת המנוחה. דוד המתין בהמשך הדרך, כדי להצטרף כטרמפיסט לאחר שהמנוחה תיכנס למכונית. אביתר נהג במכונית, עצר בסמוך ליוסף ולמנוחה, ואז נתן לה אביתר את תכשירי הרחצה. יוסף התיישב ליד אביתר שנהג במכונית, והשניים סיכמו עם המנוחה כי יסיעו אותה כ'טרמפיסטית' לבית האבות. סמוך לאחר מכן אספו את דוד, והוא התיישב במושב האחורי, ליד המנוחה. תוך כדי הנסיעה לחץ אביתר בחוזקה על דוושת הבלם, במטרה להציג מצג שואלפני המנוחה, כביכול יש תקר בגלגל המכונית, ועד מהרה אכן הודיע על "פנצ'ר בגלגל". אביתר עצר את המכונית סמוך לחניון גן הפעמון בירושלים, וארבעת נוסעיה יצאו מתוכה. המנוחה ביקשה לחזור לביתה במונית, יוסף הציע לשלם עבור המונית, אך המנוחה סֵרבה. או אז חזר אביתר אל המכונית, דוד דחף את המנוחה, משך את תיקהּ מידה, והיא נפלה ארצה ונחבלה חבלות יבשות, בברכיה ובמרפק.

5. שלושת המֵרֵעים נמלטו בנסיעה לכיוון תל אביב. בתיק נמצאו כסף מזומן בסך של כ-20,000 ₪, המחאות ומסמכים. דוד קרע את המסמכים, ואת התיק זרק מחלון המכונית החוצה. בתל אביב חילקו ביניהם את השלל באופן שכל אחד מן השלושה קיבל 6,000 ₪, משה שהצטרף אליהם שם קיבל 3,000 ₪, ולדברי דוד – 2,000 ₪ נוספים נועדו ליהונתן עבור מסירת המידע.

6. בלילה התלווה סגן ראש העירייה לדודתו להגשת תלונה, ויהונתן אספם לאחר מכן מתחנת המשטרה. למחרת מסר דוד ליהונתן את חלקו בסך של 2,000 ₪. בעקבות חילופי הדברים ששמע בעת שהייתו במחיצת המנוחה ואחיינה, סגן ראש העירייה, מסר יהונתן לדוד כי אין בידי המשטרה תמונות של החשודים, כי יתכן ומספר המכונית ידוע, וכי ימשיך לעקוב אחר חקירת המשטרה. למחרת נסעו דוד, אביתר, יוסף ומשה לאילת ושבו לירושלים כעבור שלושה ימים. בשעות הערב חזר אביתר עם משה אל האיזור שבו הושלך תיקה של המנוחה. משנמצא התיק, בדק אביתר אם נותר בו דבר בעל ערך, ומאוחר יותר השליך את התיק במקום אחר.