ע"פ 1122/15

השופט צ' זילברטל:

           ערעור המדינה על גזר דינו מיום 31.12.2014 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת"פ 34827-01-14 (כב' השופט א' אינפלד), בגדרו נגזרו על המשיב שבע שנות מאסר בפועל ונוספו להן עוד שתי שנות מאסר שמקורן בשלושה עונשי מאסר מותנה שהופעלו בחופף זה לזה. כל זאת לאחר שהמשיב הורשע, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בשרשרת עבירות אלימות שביצע במסגרת אירוע אחד, כפי שיפורט להלן.

רקע

1. כעולה מגזר הדין, ביום 12.1.2014, סמוך לשעה 18:48, עצר ש.מ. (להלן: המתלונן), נהג מונית במקצועו, את המונית שלו בשולי הדרך, כיבה את המנוע ויצא מהרכב כשהמפתח נותר במתנע הרכב. המתלונן צעד מספר מטרים לאחור לכיוון מונית של חברו, שחנתה גם היא בשולי הדרך. המתלונן עמד ליד המונית ושוחח עם חברו מבעד החלון, כאשר חברו ישב בתוך רכבו. לאחר זמן קצר, חברו של המתלונן הבחין במשיב נכנס למונית של המתלונן ומניע אותה, והפנה את תשומת ליבו של המתלונן לכך. המתלונן רץ לכיוון רכבו, כשהוא צועק לעבר המשיב. עם הגעתו למונית, פתח המתלונן את דלת הנהג ונאחז במשקוף העליון של חלון הדלת, כאשר הדלת נותרה פתוחה. בשלב זה, לחץ המשיב על דוושת הגז והחל בנסיעה מהירה, נכנס במהירות לצומת והתנגש ברכב שעמד באותה העת בנתיב האמצעי בצומת, והכל כשהמתלונן תלוי על משקוף דלת הרכב. מעוצמת ההתנגשות הוטח גופו של המתלונן לתוך הרכב השני, ומשם נפל על הכביש. המשיב המשיך בנסיעתו, סטה ימינה, והתנגש ברכב נוסף שנסע באותה עת בצומת בנתיב הימני. גם בשלב זה לא עצר המשיב, והמשיך בנסיעתו בלי להזעיק עזרה.

           לאחר זמן קצר הגיע המשיב למחסום שהוקם על-ידי המשטרה ונאלץ לעצור מאחורי כלי רכב אחרים שעמדו במקום. שני שוטרים שהגיעו למקום בניידת הבחינו במשיב ועצרו את הניידת מאחורי המונית בה נהג המשיב, וזאת על-מנת למנוע הימלטותו של המשיב. כשהבחין המשיב בניידת, החל בנסיעה לאחור ולאחר מכן בנסיעה לפנים, במטרה להימלט. בעשותו כן, שפשף המשיב את קדמת הניידת עם המונית, וכן עלה עם גלגל אחד על המדרכה, כך שהמונית נעצרה. בשלב זה עצרו השוטרים את המשיב, בעודו בתוך הרכב. המשיב ביצע את המעשים המתוארים לעיל כאשר אין ברשותו רישיון נהיגה בר תוקף.

2. כתוצאה ממעשיו של המשיב, פונה המתלונן באמבולנס לבית החולים "סורוקה", כשהוא מחוסר הכרה וסובל מחבלת ראש קשה ומשבר בכתף. עם הגעתו לבית החולים, נותח המתלונן בדחיפות בראשו, וסכנה נשקפה לחייו. בתסקיר נפגע עבירה שהוגש לבית משפט קמא, צוין כי המתלונן אושפז למשך חודש וחצי לאחר האירוע המתואר, כשבמרבית תקופת האשפוז מצבו הוגדר קשה מאוד. ביום 19.2.2014 הועבר המתלונן לבית החולים "לוינשטיין" לצורך טיפול ושיקום, שם שהה כשבעה חודשים במחלקה לשיקום חבלות מוחיות. ביום 4.9.2014 הועבר המתלונן חזרה לבית החולים "סורוקה" לצורך ביצוע ניתוח ראש נוסף. לאחר מכן שב המתלונן לביתו, כשהוא נתון מאז להשגחתם ולטיפולם של בני משפחתו. המתלונן הוכר כנכה בשיעור של 100 אחוזים, וכן אושרה לו זכאות לגמלת שירותים מיוחדים בגין הטיפול האישי וההשגחה הצמודה אליהם נדרשים בני משפחתו. עוד צוין כי עקב חבלת הראש, נפגע המתלונן פגיעה משמעותית בתפקודו הפיזי, המנטלי והנפשי, כך שהאחריות לגידול הילדים ונטל הבית מוטלים על כתפיה של אשת המתלונן, בניגוד למצב הקודם בו בני הזוג נשאו בנטל זה יחדיו.

           בנוסף לפגיעות הקשות במתלונן, נגרמו נזקים לכלי הרכב המעורבים באירוע.

ההליך בבית משפט קמא

3. כתב האישום המתוקן מיום 2.7.2014 ייחס למשיב עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335 בצירוף סעיף 333(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413(ב)(א) לחוק; עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חודש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; עבירה של חבלה במזיד, לפי סעיף 413ה לחוק; עבירה של נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודה; ועבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת הביטוח [רכב מנועי], התש"ל-1970. במסגרת הסדר טיעון, ביום 2.7.2014 הורשע המשיב על-יסוד הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.