ע"פ 1074/14 מנשייר מישייב נ' מ"י

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        האם נמצא בסיס מספיק להרשעתו של אדם בביצוע עבירות של מעשים מגונים בקטינה, שהוא שימש כמדריך בחוג ההיאבקות שבו השתתפה? משאלה זו, שעמדה במרכז הערעור שבפנינו, נבעו שאלות משנה נוספות: האם נפל פגם בחקירתה של המתלוננת על-ידי חוקרת הילדים? האם נמצא סיוע מספיק לעדותה של המתלוננת? האם חקירת המשטרה בעניין הייתה נגועה במחדלי חקירה? כמו כן, התעוררה השאלה – בהנחה שנמצא בסיס להרשעה – מהו העונש שראוי להטיל בגינה.

עיקרי התשתית העובדתית

2.        המתלוננת, קטינה ילידת 2000, השתתפה בחוג היאבקות. תחילה, הדריכה במסגרת החוג את קבוצת גילה של המתלוננת נכדתו של המערער, ואילו המערער הדריך קבוצה של ילדים גדולים יותר, שבה התאמנה גם אחותה הגדולה של המתלוננת. בשלב מסוים, המדריכה של הקבוצה הצעירה יותר התגייסה לצבא, והמערער מילא את מקומה למשך כשבועיים. המתלוננת השתתפה בחוג ההיאבקות במשך שנת 2009, במשך כחודש וחצי, כאשר תקופה של כשבועיים מתוכם לערך הייתה בהדרכתו של המערער. בשלב מסוים, סיפרה המתלוננת לאחותה הגדולה כי המערער נגע בה באופן מיני, כמפורט בהמשך, טענות שהובילו להגשת כתב האישום נגדו.

3.        הנסיבות שהובילו להגשת התלונה נגד המערער היו כדלקמן: המתלוננת ניסתה להימנע מללכת לחוג ההיאבקות במשך כשבוע וחצי, בתירוצים שונים. בחלק מן הפעמים היא אמרה שאינה מרגישה טוב וש"כואב לה הראש". בפעם אחרת הסבירה זאת בכך ש"ילד הקיא" בחוג, ועל כן אינה רוצה ללכת לשם. באחת מהפעמים שבהן ניסתה להימנע מללכת לחוג, אחותה הגדולה של המתלוננת שאלה אותה לפשר הדבר. תחילה, המתלוננת אמרה ש"לא טוב לה שם". לאחר שאחותה לחצה עליה להסביר מדוע, המתלוננת חשפה בפניה את העובדה שהמערער נגע בה באופן אסור. בשלב זה, הוגשה תלונה למשטרה נגד המערער על-ידי משפחתה של המתלוננת.

כתב האישום וההליכים עד כה

4.        נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי באר-שבע (פ"ח 1151/09, סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים א' ואגו ו-י' צלקובניק) שבו פורטו כמה מקרים שבהם המערער נגע במתלוננת באופן מיני (במסגרת אישום אחד). במקרה אחד, לפי הנטען, המערער קרא למתלוננת לחדר נפרד אחרי האימון, חיבק אותה, הוציא את איבר מינו וחיכך אותו בבטנה. במקרה שני, כך נטען, בעת שהדגים למתלוננת תרגיל המערער הצמיד את ידה לאיבר מינו ולאחר מכן הצמיד את גופה לאיבר מינו. במקרה שלישי כאשר האימון נגמר וכל הנוכחים עזבו את המקום המערער קרא למתלוננת לחדרו, הושיב אותה על ארון, והצמיד את ידיה לאיבר מינו. בשל כל אלה יוחסו למערער מספר עבירות של מעשים מגונים, לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות המנויות בסעיפים 345(א)(1), 345(ב)(1) ו-348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

5.        המערער כפר במיוחס לו, ובהמשך לכך התנהל בעניינו משפט הוכחות, שעיקריו יובאו להלן.

6.        חקירת המתלוננת על-ידי חוקרת ילדים ועדותה של חוקרת הילדים –  ראיית התביעה המרכזית הייתה עדותה של המתלוננת כפי שנגבתה באמצעות חוקרת ילדים והוגשה באמצעותה. המתלוננת ציינה בעדותה שהמעשים התחילו יום אחרי שחזרה מטיול שבו השתתפה בירושלים. היא תיארה כיצד המערער קרא לה אחרי האימונים לחדרו, כיצד נגע בבטנה "וזו לא הייתה היד שלו", וכיצד הצמיד את ידיה לאיבר מינו, על אף שהיא ניסתה להרחיק אותן. המתלוננת סיפרה שהתרחשות זו לא הייתה אירוע חד פעמי, אלא קרתה מספר רב של פעמים, ושהמקרה האחרון התרחש יומיים לפני חקירתה. המתלוננת השיבה לשאלותיה של חוקרת הילדים בנוגע לאירועים אלו, וכן תיארה והדגימה כיצד בזמן שהמערער הראה לה כיצד לבצע תרגיל במהלך האימון הוא הצמיד את ידה לאיבר מינו. המתלוננת ציינה שהיא חושבת שעוד ילדים בחוג ראו זאת, אבל אולי פירשו את הדבר כ"תנוחה רגילה". כמו כן, סיפרה המתלוננת שהמערער היה קורא לה בכינויי חיבה ("חתולונת" ו-"כלבה קטנה שלי") והיא ביקשה ממנו להפסיק זאת. בהמשך לשאלותיה של חוקרת הילדים סיפרה המתלוננת כיצד אחותה "הוציאה ממנה" את תיאור המעשים לאחר שלא רצתה ללכת לחוג ההיאבקות, והסבירה שלא סיפרה זאת קודם כיוון שהמערער אמר לה לא לספר, וכן משום שהתביישה לספר דבר כזה להוריה.