ע"פ 10173/16

השופט מ' מזוז:                                                           

1. ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) מיום 10.10.2016 בת"פ 46896-11-15, בגדרו נגזרו על המשיב 20 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, קנס בסך 1500 ₪, חילוט של 800 ₪ שנתפסו אצלו ושני מאסרים-על-תנאי. כמו כן הפעיל בית המשפט מאסר-על-תנאי של 12 חודשים, שהיה תלוי ועומד כנגד המשיב, כאשר מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף למאסר שהוטל עליו בתיק זה, באופן שהמשיב ירצה בסך הכל 26 חודשי מאסר.

2. ביום 13.9.2016 הורשע המשיב על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו- (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. על פי המתואר בכתב האישום, חבר איברהים עבאסי (להלן: איברהים) ל- 5 אזרחים זרים (להלן: טימיס, מריה, אדריאן, ויקטור ופרנסיסקו), לשם ייבוא לישראל סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות גדולה וכן להפעלת מעבדת סמים לגידול סם מסוג קנביס. בפרשה זו הוגשו 3 כתבי אישום נפרדים: נגד איברהים, נגד האזרחים הזרים ונגד המשיב. במועד הרלבנטי לאישום נגד המשיב, שהו האזרחים הזרים בבית בחיפה ששכר איברהים בו החזיקו בצוותא חדא עם איברהים סמים מסוכנים מסוגים שונים (להלן: הבית). בהתאם לסיכום בין המשיב לאיברהים אמור היה האחרון לספק למשיב 300 גרם קוקאין. לשם קבלת הסם הגיע המשיב רכוב על קטנוע סמוך לבית ושם קיבל מטימיס, לפי הנחיית איברהים, קוקאין במשקל 302.42 גרם מחולקים ל- 38 אריזות. המשיב נעצר בסמוך לכך כשברשותו הסם האמור בתא המטען של הקטנוע.

3. בגזר דינו עמד בית המשפט על מדיניות הענישה לפיה נדרשת ענישה מחמירה בעבירות סמים של כל אחד המהווה חלק משרשרת הפצת הסם, אך תוך מדרג של חומרה בין החוליות השונות. נקבע כי מתחם הענישה בעניינו של המשיב צריך להיקבע בהתחשב בכך שהוא לא הורשע בייצור או יבוא סם אלא רק בהחזקה שלא לצריכה עצמית, וכן בהתחשב בעקרון אחידות הענישה המחייב קביעת מדרג ענישה הולם בין כל המעורבים בפרשה (איברהים, האזרחים הזרים והמשיב), כל אחד לפי מידת מעורבותו. בהתחשב במתחמי הענישה שנקבעו ובעונשים שהוטלו על ארבעה מבין חמשת האזרחים הזרים שעונשם כבר נגזר בתיק נפרד, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה בעניינו של המשיב הוא 36-18 חודשי מאסר בפועל, וגזר את עונשו בתוך המתחם ל- 20 חודשי מאסר בפועל, וכן השית עליו עונשים נלווים נוספים כמפורט לעיל.

4. בערעורה טוענת המדינה כי העונש שהוטל על המשיב חוטא לעקרון ההלימה, אינו משקף באופן ראוי את הענישה ההולמת את מעשיו של המשיב, ואינו מתיישב עם שיקולי ההגנה על שלום הציבור. זאת, במיוחד נוכח עברו הפלילי העשיר של המשיב הכולל ארבע הרשעות קודמות בעבירות סמים, וכאשר העבירה מושא הערעור בוצעה כשנהלאחר שהמשיב שוחרר ממאסר כאשר תלוי כנגדו מאסר על תנאי. ומכל מקום, נטען, לא היה מקום לגזור את עונשו של המשיב בתחתית מתחם הענישה. ואשר להשוואה שנערכה לעונשים שנקבעו בעניינם של המעורבים הנוספים בפרשה, נטען כי מדובר בעבירות שונות ובנסיבות אישיות שונות, וכי עקרון אחידות הענישה הוא אך  שיקול אחד במכלול שיקולי הענישה ואינו ענין להשוואה אריתמטית. לבסוף נטען כי טעה בית משפט קמא כאשר הפעיל באופן מצטבר רק את מחצית התקופה של המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המשיב.

5. בדיון לפנינו הפנתה באת כוח המדינה אל נימוקי הערעור המפורטים תוך שהודגש כי גם מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינו של המשיב היה נמוך לעומת מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות דומות, וכי בנסיבות דנן היה צריך להפעיל את המאסר-על-תנאי כולו באופן מצטבר.

           מנגד, הטיל בא כוח המשיב את עיקר יהבו על עקרון אחידות הענישה, לטענתו, כאשר על המעורבים בפרשה שהורשעו בעבירות של יבוא והחזקה של קוקאין בכמות גדולה בהרבה מזו בגינה הורשע המשיב הוטלו עונשים של 58 חודשי מאסר (טימיס) ו- 42 חודשי מאסר (מריה ואדריאן), ואילו על מי שהורשעו בייצור והחזקה של סם קנביס (ויקטור ופרנסיסקו) הוטל עונש של 9 חודשי מאסר, הרי שעונשו של המשיב (20 חודשי מאסר), שהורשע רק בהחזקת סם, הוא עונש ההולם לחלקו בפרשה. ולבסוף נטען כי מכל מקום אין בעונשו של המשיב משום סטייה ניכרת מהעונש ההולם במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

דיון והכרעה

6. אקדים ואומר כי לדעתי אין מקום להתערבותנו בעונש שהושת על המשיב בגין העבירה בה הורשע בתיק הנדון, אף שהעונש נוטה לקולה, ואולם יש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בקביעת חפיפה חלקית של עונש המאסר המותנה שהופעל - הכל כפי שיבואר להלן.