ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ נ' עירית חיפה

פסק דין

רקע כללי ועיקרי טענות הצדדים:

בפני ערעור על החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים בחיפה, מיום 10.12.09, שניתנה בב"ש 69/09, לפיה נדחתה בקשת המערערת לביטול צו הריסה של משטח מעץ (דק) בשטח של כ- 68.5 מ"ר וכן עמודי עץ, אשר נבנו על שביל בצמוד למבנה מועדון גלשנים בגוש 11673 בקטע המזרחי של חלקה 24 המצוי בחוף הים בחיפה. המדובר בשטח השייך למשיבה, אשר השכירה אותו למערערת לשם הפעלת מועדון ספורט ימי. יצוין כי לטענת המשיבה הסכם זה בוטל בהמשך על ידי המשיבה, בשל טענותיה להפרות יסודיות של הסכם ההפעלה של מועדון הספורט מצד המערערת.

עוד יש לציין כי בקשה קודמת שהוגשה כנגד אותו צו הריסה, על ידי חברת סנסט ביץ', אשר הפעילה מזנון במבנה שבנדון, בטענה כי אין המדובר בתוספת בניה ללא היתר, נדחתה בעבר על ידי בימ"ש לעניינים מקומיים בחיפה, אשר דחה את בקשת חברת סנסט ביץ' הן בשל העדר זיקה לנכס והן לגופן של הטענות (להלן: "הבקשה הראשונה"). ערעור על אותה החלטה שהוגש לבימ"ש זה נדחה בפסק דין מיום 5.11.09 במסגרת ע"פ 09 – 10 – 23693, הן מאחר שלא הוכח כי נפלו בצו פגמים שיש בהם כדי להביא לביטולו והן מאחר שנקבע כי למבקשת שם אין זכות כדין בנכס ולכן אין לה זכות לעתור לביטולו של צו ההריסה. בר"ע שהוגשה לביהמ"ש העליון בעניין זה נדחתה אף היא (רע"פ 9063/09, החלטה מיום 15/11/09) שם נקבע כדלקמן:

"...בית-משפט השלום מצא כי מדובר בבנייה אשר חייבה קבלתו של היתר, והצו נועד למנוע "עובדה מוגמרת", ואלו הן סוגיות שבעובדה בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, ומקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שנייה. לבסוף, הצפי כי היתר בניה לא יינתן בעתיד הנראה לעין נוכח מיקומו של הנכס, הנו שיקול רלוונטי (רע"פ 9432/08 האשם סאלימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.2008)), והרי כבר נקבע כי צו הריסה הוא אמצעי חשוב לאכיפה היעילה של דיני התכנון והבנייה, ועל כן לעיכוב ביצועו צריך להידרש במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד (רע"פ 1288/04 נימר נ' יושב ראש הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים פ"ד נח(2) 385, 388 (2004)). לא מצאתי כי עניינה של המבקשת נמנה על חריגים אלה."

בהמשך הוגשה לביהמ"ש לעניינים מקומיים בחיפה הבקשה הנוכחית לביטול אותו צו הריסה על ידי המבקשת/המערערת הנוכחית ובימ"ש קמא קבע כי במקרה דנן קיימת חשיבות לעובדה שהבקשה הנוכחית הוגשה רק לאחר שבקשתה של המבקשת הקודמת נדחתה ונוצרת תחושה לא נוחה כלל כי מדובר במהלך טקטי, שנועד לעכב את ביצוע הצו על ידי הגשת הבקשה הנוכחית. כן נקבע כי הבקשה הנוכחית הוגשה בשיהוי לא מבוטל, כאשר צו ההריסה המנהלי נחתם ב- 5.8.09 ואילו הבקשה דנן הוגשה רק ב- 15.11.09, לאחר שניסיונות המבקשת הקודמת לביטול הצו כשלו, זאת ללא הסבר ראוי באשר לעיתוי הגשת הבקשה הנוכחית, במיוחד עת יכלה המבקשת להצטרף להליך שהגישה המבקשת הקודמת ולהעלות טיעוניה, אך לא עשתה כן ולא טענה כי לא ידעה אודות קיומו של הצו. על כן, נקבע כי שיהוי זה יורד לשורשו של עניין ויש בו כדי לחסום את המבקשת דנן מהגשת בקשתה הנוכחית.

המערערת טוענת כי משהוכח כי מדובר במערערת הנפגעת מצו ההריסה, קנתה היא את זכותה לדרוש ביטול צו ההריסה המנהלי ללא כל קשר למנהל המקום, שהגיש בקשה עצמאית. לטענת המערערת, משלא נקבע בחוק התכנון והבניה מועד להגשת בקשה זו ומשטרם בוצע צו ההריסה ומשהליכים קודמים נדחו, יש ליתן לה יומה. המערערת טוענת עוד כי משביקשה להצטרף להליך הקודם אך בקשה זו נדחתה מן הטעם שלא הוגש יפוי כוח מטעמה, אין לראות בהגשת הבקשה במועד זה משום שיהוי ולא ניתן לראות בכך שיהוי היורד לשורשו של הליך באופן בו תדחה בקשתה מטעם זה בלבד.

כן טוענת המערערת כי היא שכרה את הנכס לצורך ניהול מרכז ספורט ימי כאשר משטח הבטון הממוקם בשטח החלקה היה קיים קודם להסכם השכירות שנחתם בינה ובין המשיבה. לטענתה, על משטח הבטון הונחו לוחות עץ וקרשים שהיוו משטח מעבר ממועדון הגלישה אל החניה וזאת מבלי שחרגו ממשטח הבטון ו/או ללא היתר ו/או על ידי תוספת בניה כלשהי. לטענת המערערת, משטח העץ אינו מחובר לקיר או לרצפה ועונה להגדרת "ריצוף" בלבד ואינו מהווה תוספת בניה ללא היתר, באשר אינו מחובר לקרקע או לקיר ומהווה תוספת למשטח בטון שהיה קיים במקום טרם להתקשרות עם המשיבה.

המערערת טוענת עוד כי מדובר בהנחת משטח עץ קודם להוצאת צו ההריסה ומכאן שאין המדובר במניעת עובדה מוגמרת.

המערערת טוענת כי הקמת משטח העץ בו עסקינן אינה מצריכה היתר, אך במקביל להליכים המשפטיים פנתה למהנדס העיר לצורך מתן היתר להקמת משטח זה.

המשיבה טוענת כי הבקשה הראשונה שהוגשה לביטול צו ההריסה נדחתה על ידי ביהמ"ש לעניינים מקומיים גם לגוף הטענות ונקבע כי הצו הוצא כדין. נטען כי מדובר בעבודות הטעונות היתר שהתבצעו ללא היתר והצו הוצא בטרם הושלמו העבודות ואוכלס המקום. עוד נטען כי בימ"ש קמא קבע כי מדובר ברמיסה של החוק ואף הערעור שנדון בפני בימ"ש זה נדחה כאשר נקבעו ממצאים עובדתיים לגוף הצו והבניה. אותן קביעות אושרו בביהמ"ש העליון ברע"פ 9063/09, שם צויין גם כי אין צפי למתן אישור בעתיד ומיקום הנכס הוא שיקול רלוונטי.

עוד טוענת המשיבה כי צו הריסה מנהלי הוא כלפי חפץ ולא כלפי אדם. לכן, משנקבעו ממצאים עובדתיים לגבי הבניה והסיכוי לקבל היתר, לא ניתן לשנותם והם עומדים בכל הליך. המשיבה טוענת כי למערערת כאן הייתה הזדמנות להצטרף להליכים שהתנהלו בבימ"ש קמא במסגרת הבקשה הראשונה. המערערת ידעה על קיום הצו וניהול ההליכים המשפטיים ובימ"ש קמא דחה את הבקשה לצרף אותה להליך. למרות ההחלטה לדחות את בקשת ההצטרפות, ההליכים המשיכו ואיש לא התנגד. בנסיבות אלה, טוענת המשיבה, ניתן לראות את המערערת כאן כמי שזנחה את בקשתה המקורית להצטרף להליך וממילא שעה שיש ממצאים עובדתיים חלוטים לגבי צו ההריסה והבניה אין מקום לדיון מחודש.

המשיבה טוענת כי הבקשה הנוכחית הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ובצדק קבע בימ"ש קמא כי יש בכך הצדקה לדחיית הבקשה וכי נוצר הרושם כי מדובר במהלך טקטי שנועד לעכב את ביצוע הצו.

עוד טוענת המשיבה כי קבלת פרשנות המערערת לסעיף מרוקנת אותו מתוכנו כי כך בכל פעם שתדחה בקשה של מבקש מסוים תוגש בקשה חדשה ויעוכב ביצוע הצו.

לטענת המערערת, לא היו קביעות לגופו של הצו ולגופו של עניין בהליכים הקודמים שנוהלו על ידי המבקשת הראשונה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטתו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא ויש לדחות את הערעור.

כפי שקבע בימ"ש קמא בהחלטתו, בקשתה של המבקשת הראשונה, חברת סנסט ביץ' בע"מ, נדחתה הן בשל העדר זיקה לנכס והן מאחר שלא הוכח כי נפל בצו שהוצא פגם המצדיק התערבות. ערעור על החלטת בימ"ש קמא נדחה על ידי בימ"ש זה וגם ביהמ"ש העליון אישר את דחיית הערעור.

בנוסף, כפי שנקבע על ידי בימ"ש קמא, הבקשה הנוכחית הוגשה בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים, המצדיקים את דחייתה. מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי, לאחר שבקשה קודמת של המבקשת הראשונה לביטול הצו נדחתה על ידי כל הערכאות. לא ניתן הסבר ראוי להגשת הבקשה כעת. המערערת טוענת כי ביקשה להצטרף לבקשה הראשונה, אך בקשתה נדחתה על ידי בימ"ש קמא. בקשת ההצטרפות נדחתה בשל העובדה שלא הוגשה על ידי המערערת כאן ולא צורף כל יפוי כוח מטעמה לבקשת ההצטרפות. על כן, מדובר בבקשה שלא הוגשה כראוי וכלל לא הוגשה מטעמה של המערערת כאן על פי הדין. אם רצתה המערערת להצטרף לבקשה הראשונה, משנדחתה הבקשה להצטרפותה, יכלה להגיש בקשה מחודשת על פי דין, בצירוף יפוי כוח, אך לא עשתה זאת ואין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה. במקום זאת, המערערת כאן חיכתה לתוצאות ההליך ולמרות שהייתה מודעת לקיומם של ההליכים לא ביקשה להצטרף אליהם כדין. כעת, משנדחתה בקשת המבקשת הראשונה, מבקשת המערערת לבטל את הצו המנהלי, שכבר נקבע במסגרת ההליכים שנוהלו על ידי המבקשת הראשונה שאין לבטלו.

כידוע, על המבקש את ביטולו של צו מנהלי לבוא אל ביהמ"ש כשידיו נקיות (ראה פסיקה המתייחסת אמנם להליכים מנהליים אך נכונה גם לענייננו: בג"צ 8918/03 סלים אסמעיל חסן נ' ועדת משנה לפיקוח (לא פורסם, 4.6.2009); בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקח כוחות צה"ל באיו"ש (לא פורסם, 28.10.2004); בג"ץ 851/06 עמונה - אגודה שיתופית נ' שר הביטחון (לא פורסם, 29.1.2006)). למרות שמדובר כאן בהליך פלילי, המערערת המלינה כנגד צו מנהלי ופעולת הרשות צריכה לפעול בניקיון כפיים ובתום לב ובמקרה זה השיהוי הרב שבו הוגשה בקשת המערערת, לאחר שכבר נוהלו הליכים כנגד הצו, אליהם המערערת לא הצטרפה כדין, למרות שהייתה מודעת לקיומם, מעידים על חוסר ניקיון כפיים.