ע.ע. אבו ראס- חברה לעבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' מועצה מקומית ג'לג'וליה

החלטה

רקע

1.בפני בקשה למחיקת כותרת, ולחילופין למתן רשות להתגונן, בפני תביעה כספית בסך 485,448 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר על ידי המשיבה, ע.ע. אבו ראס חברה לבניין בע"מ, נגד המבקשת, המועצה המקומית ג'לג'וליה. יוער, במאמר מוסגר, כי התביעה הוגשה מלכתחילה לבית משפט השלום בחיפה, אולם בקשה נוספת שנכללה באותה בקשה הנדונה עתה בפני, להעברת התיק לבית משפט זה מחמת חוסר סמכות מקומית, התקבלה בהחלטת כב' הרשמת הבכירה ג' ספרא-ברנע מיום 15.3.2012.

הטענות

2.על פי כתב התביעה, זכתה המשיבה במכרז לבניית (תכנון, בניה וביצוע) מבנה חטיבת ביניים בתחומי המועצה. התמורה שולמה. אלא, שלבד מהעבודות המפורטות במכרז, בוצעו גם עבודות נוספות, אשר אושרו (לרבות עלותן) על ידי מפקח המועצה, בחתימתו ובחותמתו, ואלה לא שולמו, ומכאן התביעה. צורפו מסמכים המעידים על הזכייה במכרז ועל אישורי התקציב הנדרשים, וכן צורף מסמך פירוט העבודות הנוספות, ועל גביו הרישום בכתב יד "מאשר ביצוע העבודה ועלותה" עם תאריך, חותמת וחתימה של מר עבד אל ג'אפר טארק, שהוא כנטען מפקח המועצה.

3.בבקשה, שנתמכה בתצהירו של פאיק בסול, גזבר המועצה, טוענת המבקשת כי התביעה אינה כשרה להתברר לפי סדר דין מקוצר, מחמת שהיא אינה מבוססת על ההסכם שנכרת בין הצדדים, אלא על מסמך התוספות, בלבד, ואילו מסמך זה עצמו אינו יכול לחייב את המועצה, באשר אינו חתום על ידי אחד הגורמים המוסמכים עפ"י צו המועצות המקומיות, שהם הגזבר או ראש המועצה בצירוף חותמת המועצה. בנוסף, מאחר שבכתב התביעה צוינה עילה חלופית, של עשיית עושר ולא במשפט, ממילא נפסל כתב התביעה מלהידון לפי סדר דין זה. לחילופין טוענת המבקשת, כי אין כל הסכם מחייב עבור ביצוע התוספות, והמסמך, כאמור, אינו מחייב אותה, ולפיכך כל תשלום על פיו יהווה תשלום שלא כדין. יתר על כן, מאחר שהתשלום מועבר על ידי משכ"ל, ועל פי רוב משכ"ל מחתימה את הספק על שטר סילוק סופי, יש להניח כי כך קרה אף עתה. יוער, כי על המסמכים שצרפה המבקשת, המעידים על תשלום מלוא התמורה על פי ההסכם הבסיסי, אכן חתום אותו מר טארק כמאשר התשלומים, בתפקידו כמהנדס המועצה.

4.לעניין הכותרת, הוגשו תגובות מטעם שני הצדדים. המשיבה טענה כי די במסמכים שצורפו כדי להקים את "ראשית הראיה" הנדרשת, על פי הפסיקה, להכשרת תביעה לסדר דין מקוצר, וכי טענותיה אף מתחזקות על ידי המסמכים שצרפה המבקשת עצמה; באשר לעילת עשיית העושר, הרי שזו עצמה נובעת מאותם הסכמים, ועל כן אינה פוסלת את התביעה מלהתברר בסדר דין זה. המבקשת טענה, מנגד, כי יש להבדיל בין המסמכים המעידים על התקשרות בין הצדדים (שלגביה אין מחלוקת) לבין מסמכים המעידים על ההתקשרות נשוא התביעה, שהיא ההתקשרות להזמנת התוספות, לגביה לא צורפו מסמכים מספקים.

5.המצהיר נחקר על תצהירו, והעיד כי במועד הדיון כבר לא כיהן כגזבר המועצה, וכי טרם החל לכהן בתפקיד זה במהלך הזמנים הנוגעים לדבר. לפיכך, אישר, אין הוא יודע מידיעה אישית אודות העבודות שבוצעו, ואף אינו יודע אם מר טארק היה מהנדס המועצה, אם כי שמע שהיה. הוא העיד, עם זאת, כי אין הסכם או הזמנה בכתב על תוספות הבניה נשוא התביעה.

6.הצדדים סיכמו טענותיהם. המבקשת חזרה על טענותיה לעניין מחיקת הכותרת, וטענה, כי אין ראיה מהמסמך המדובר, כי העבודות הוזמנו או בוצעו, והדגישה, כי המפקח מוסמך לכל היותר לאשר ביצוע על פי הזמנה, אולם אין הוא מוסמך להזמין. לפיכך, ולו מטעם זה, יש לקבל את הבקשה ולתת רשות להתגונן. המשיבה אף היא חזרה על טענותיה לעניין מחיקת הכותרת, והוסיפה, כי בבקשה אין כל רמז לטענה כי העבודות לא בוצעו, אלא רק כי חתימת המפקח אינה מחייבת, וכי אין הזמנה בכתב. לשיטתה, העד שבחרה המבקשת להביא מטעמה אינו יכול להעיד דבר וחצי דבר אודות הפרשייה, ולפיכך מדובר בהגנת בדים. המשיבה עתרה להגבלת הרשות להתגונן, ככל שזו תינתן, לטענה היחידה המועלית בהתנגדות, ולחיוב המבקשת בהפקדת ערובה כתנאי לכך.

דיון והכרעה

7.דין הבקשה למחיקת כותרת להידחות. תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הצריכה לענייננו, קובעת כי ניתן להגיש לפי סדר דין מקוצר "תביעות על סכום כסף קצוב... הבאות מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב". הדיבר "מכללא" מלמדנו, כי גם בהעדר התחייבות חוזית מפורשת, יכול וניתן יהיה ללמוד אודותיה ממקור אחר, ולטעמי אין ספק, כי המסמך שצורף לכתב התביעה מלמד, לכל הפחות מכללא, על קיומה של התחייבות כזו. שאלת נפקות חתימתו של מהנדס המועצה היא עניין התלוי בשמיעת ראיות, שכן היו מקרים בפסיקה בהם הוכרה חבות של רשות מקומית גם בהעדר עמידה דווקנית בהוראות צו המועצות המקומיות. לפיכך, אין די בטענה זו כדי להביא למסקנה, שאין התחייבות בכתב העומדת בבסיס התביעה.

8.גם לעניין עילת עשיית העושר ולא במשפט דעתי כדעת המשיבה. עילה זו, כשהיא נובעת במישרין מהסכם, אינה פוסלת את כתב התביעה מלהידון בסדר דין זה, באשר אין היא יוצאת מגדר התנאים הקבועים בתקנה 202(1)(א) האמורה.

9.דא עקא, שלעניין הרשות להתגונן, אכן אין בבקשה יותר מכפי שיש בה, ובין היתר הטענה כי יתכן שהעבודות לא בוצעו, חורגת מהנטען בבקשה ובתצהיר. באלה כל שנכתב (למעט בשאלות המשפטיות הנוגעות למחיקת הכותרת) הוא, שהמסמך החתום ע"י מהנדס המועצה אינו מחייב אותה, ושמשכ"ל כנראה החתימה את המשיבה על כתב סילוק קודם לתשלום התמורה המוסכמת.

10.טענות אלה, ובעיקר הראשונה, עניין היא, כאמור, להכרעה לאחר שמיעת ראיות, ועל כן בטענות אלה, ובאלה בלבד, ניתנת בזה למבקשת רשות להתגונן, באופן שתצהירו של מר בסול ישמש כתב הגנה. מאחר שההגנה נשענת על הוראה מפורשת של חיקוק (גם אם בפסיקה נמצאו לה סייגים הנובעים מחובת תום הלב וחובות דומות), איני סבור שיש מקום להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה.

11.הוצאות הבקשה, בסך של 1,800 ₪, תשולמנה לפי תוצאות ההליך העיקרי.

לאור סכום התביעה, יידון התיק בסדר דין רגיל. להמשך טיפול המזכירות.

ניתנה היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: