ע"ע 9701-02-16

השופטת לאה גליקסמן

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע סגן הנשיאה אילן סופר ונציגות הציבור גב' רות סנקר וגב' הניה מרקוביץ; סע"ש 56977-01-14 וסע"ש 26906-05-14) מיום 31.12.15, במסגרתו ניתן סעד הצהרתי הקובע כי המשיבות 1 ו- 2 (להלן- המשיבות) זכאיות לתנאי העבודה ולזכויות המגיעים לסייעות החינוך המיוחד, על פי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן – חוקת העבודה). בהמשך לקביעה זו, חויבה המבקשת (להלן – עמל).לשלם לכל אחת מהמשיבות הפרשי שכר, פיצוי בגין הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות ודמי הבראה בסך של כ – 100,000 ₪. עוד נקבע כי עמל היא מעסיקתן הבלעדית של המשיבות, וכפועל יוצא מכך נדחתה תביעתן של המשיבות כנגד המשיבה 3, המועצה המקומית כסייפה (להלן- המועצה).

    

    

   הרקע לבקשה:

2. המשיבות מועסקות כסייעות לחינוך מיוחד בכיתת חירשים בבית ספר תיכון במועצה (להלן- בית הספר). המשיבה 1 החלה את עבודתה במועצה בחודש דצמבר 2001 ונקלטה לעבודה כסייעת מחודש מאי 2005, עד ליום 31.8.07, מועד בו פוטרה מעבודתה על ידי המועצה. המשיבה 1 המשיכה עבודתה בבית הספר, והחל מיום 1.9.07 שולם שכרה על ידי חברת "עתיד רשת חינוך ובתי ספר בע"מ", אשר קיבלה לידיה את ניהול בית הספר מהמועצה. המשיבה 2 החלה את עבודתה כסייעת בבית הספר בחודש מאי 2009, כעובדת עתיד. החל מחודש ספטמבר 2009, עם העברת ניהול בית הספר לידי עמל ועד היום, משולם שכרן של המשיבות על ידי עמל. עבודתן בעמל הוסדרה במסגרת הסכמי העסקה אישיים המתחדשים מדי שנה בשנה. המשיבות מועסקות כעובדות שעתיות למשך עשרה חודשים בשנה ומפוטרות מעבודתן במהלך חופשת הקיץ.

3. בבית הדין האזורי התבררו במאוחד תביעתה של כל אחת מהמשיבות כנגד עמל וכנגד המועצה. המשיבות טענו כי יש לראות במועצה כ"מעסיקה במשותף", וכי יש להחיל על תנאי העסקתן את הוראות חוקת העבודה. המשיבות עתרו הן לתשלום הפרשי שכר וזכויות שונות שלא שולמו להן בעבר והן לסעדים הצהרתיים להסדרת תנאי העסקתן בעתיד.

4. בפסק הדין מושא הבקשה קבע בית הדין האזורי - בהסתמך על הנפסק בעניין בוסי [ע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי (2.10.11); להלן: עניין בוסי], כי משום שהמשיבות מועסקות במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, בדומה לעניין בוסי, ומשתנאי בדבר תשלום משכורות כמקובל במוסדות החינוך הרשמיים מהווה תנאי מכללא בהסכמי העבודה שבין העובד לבין מוסד החינוך המוכר שאינו רשמי, הרי שהמשיבות זכאיות למשכורות וזכויות בשיעורים ולפי הכללים כמקובל בחינוך הרשמי. זאת, בהתאם להוראת תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד – 1953 (להלן – התקנות). עוד נקבע כי מעצם ההכרה ברשת עמל ופעולתה כמוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, המקבל תקציב מהמדינה, היא הופכת להיות גוף בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים, במובן זה שחלות עליה חובות מוגברות של הגינות ותום לב. בית הדין דחה את טענת עמל שלפיה הפסיקה בעניין בוסי רלוונטית לעובדי הוראה בלבד, וקבע שאין בפסק דין בוסי כל סייג ביחס לעובדים שאינם עובדי הוראה, וגם אין בתקנות כל הבחנה בין עובדי הוראה לבין העובדים האחרים במוסד החינוכי. בית הדין ציין כי הוא ער לכך שהמשיבות חתמו מדי שנה בשנה על הסכמי העסקה במסגרתם הוסדרו תנאי עבודתן, השונים בתכלית מתנאי העבודה על פי חוקת העבודה, אך לגישתו נוכח העובדה שעל פי דין זכאיות המשיבות לתנאי ההעסקה הקבועים בחוקת העבודה, עצם חתימן על הסכמי העסקה אישיים אלה אינה שוללת זכאות לתנאי ההעסקה הקבועים בחוקת העבודה. על יסוד קביעותיו אלה, ניתן סעד הצהרתי שלפיו המשיבות זכאיות לתנאי העבודה של סייעות החינוך המיוחד על פי הוראות חוקת העבודה, ובנוסף חויבה עמל בתשלום הפרשי שכר, פיצוי בעד הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות ודמי הבראה.

5. להשלמת התמונה נציין כי בית הדין דחה את טענתן של המשיבות כי המועצה היא מעסיקתן במשותף וקבע כי עמל היא מעסיקתן הבלעדית.

    

   הבקשה וטענות הצדדים:

6. עמל הגישה ערעור על פסק הדין, ובמקביל להגשת הערעור, הגישה עמל את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין או לחלופין להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.