רואס נ' אלגד פיצה בע"מ ואח'

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר אלי קדוש ומר נמרוד משאלי; סע"ש 8960-06-13), בו התקבלה בחלקה תביעת המערער כנגד המשיבות.

הערעור סב, בין היתר, על ארבע סוגיות מרכזיות: הראשונה, האם יש לראות את שתי המשיבות כיישות מעסיקה אחת, כך שקיים רצף העסקה ביניהן; השניה, דחיית טענת המערער כי פיטוריו מהמשיבה 1 נעשתה על רקע עמידתו על זכויות מכוח חוקי המגן כעובד והקביעה כי הפיטורים נעוצים באופן שהמערער התבטא במכתב התלונה כלפי המשיבה 1 ומנהליה; השלישית, שיעור הפיצוי שנפסק לזכות המערער כנגד המשיבה 2 על כך שהיא חדלה מלשבץ אותו במשמרות עבודה בשבת לאור תלונתו על כך שלא ששולם לו גמול עבור עבודה בשעות נוספות במשמרות אלה; הרביעית, דחיית טענתו לפגם בהליך השימוע לקראת פיטורים.

אשר לסוגית רציפות ההעסקה ועילת הפיטורין - לאחר שבחנו את כלל חומר התיק ושמענו את טענות הצדדים מצאנו שאין הצדקה להתערב בקביעותיו של בית הדין האיזורי. מדובר בקביעות המבוססות על הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידו לאחר ששמע והתרשם מן הראיות, ומסקנותיו המשפטיות לאור ממצאים אלה תואמות את קביעותיו.

אשר לשיעור הפיצוי - בית הדין קבע כי בחודש ספטמבר 2011 המערער לא שובץ על ידי המשיבה 2 לעבודה בשבתות, ועל רקע זה היא חוייבה לשלם למערער פיצוי לא ממוני בסכום של 500 שקלים "בגין התנהגות בחוסר תום לב בחוזה עבודה".

על פני הדברים לו היה נתבע בכתב התביעה המתוקן פיצוי בגין נזק לא ממוני בגין עילה זו, הרי שהיה מקום לפסוק למערער פיצוי בשיעור גבוה יותר מזה שנפסק על ידי בית הדין האזורי. זאת בהתחשב בכך שהמנעות המשיבה 2 משיבוצו למשמרות בשבת באה בעקבות תלונת המערער על אי תשלום גמול שעות נוספות בשבתות, כשאין חולק כי התלונה הייתה מוצדקת והמשיבה 2 אכן לא שילמה גמול שעות נוספות בשבתות בהתאם להוראות החוק.

אלא שצודקת ב"כ המשיבות שסעד כזה לא נתבע בכתב התביעה המתוקן. כל שנתבע שם הוא פיצוי ממוני בסכום של 1,223 ש"ח בגין אובדן הכנסה מחודש אוגוסט 2011 ואילך. אין בידינו לקבל את טענת המערער כי יש לראות את כתב התביעה המתוקן ככולל סעד שכזה, וזאת במיוחד נוכח כך שבכתב התביעה המתוקן הוא התייחס לסעד המבוקש בגין אי שיבוצו למשמרות שבת, והיה זה סעד ממוני בלבד בשיעור האמור. נוסיף, כי אנו סבורים שלא מתקיימות במקרה הנדון נסיבות חריגות המצדיקות פסיקת סעד שלא נתבקש בכתב התביעה.

אשר להליך הפיטורין - בית הדין קמא קבע כי לא מצא פגמים מהותיים בהליכי השימוע ונדחתה טענת המערער כי תוצאת השימוע היתה ידועה מראש. יתר על כן, התקבלה עדות מר קרבצ'יק כי לו היה המערער מביע חרטה אזי למשיבה 1 היתה נכונות שלא לעמוד על פיטוריו. נוכח התרשמות זו של בית הדין קמא מן העדים והראיות לא הוכחה הטענה כי הליך השימוע היה למראית עין וכי עוד בטרם נערך השימוע התגבשה החלטה סופית לפטר את המערער.