ע"ע 71026-09-16

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ; ת"צ 28129-06-13; 28160-06-13 ו-12141-09-12) מיום 30.8.16, במסגרתו נדחו בקשות המבקשים, מבוטחי קופות החולים השונות, לאישור תובענה כתובענה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006, בנוגע לגביית דמי השתתפות עצמית מנפגעי תאונות דרכים. לאור התוצאה חייב בית הדין את המבקשים ותובע נוסף, עשרה במספר, לשלם לקופות החולים הרלוונטיות שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ כל אחד, וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ כל אחד. הבקשה לעיכוב ביצוע מכוונת כלפי חיוב המבקשים בתשלום שכר הטרחה וההוצאות.

2. למבקשים טענות רבות בנוגע לפסק דינו של בית הדין האזורי, ובהתאם הם סבורים כי סיכויי ערעורם מצוינים. לעניין מאזן הנוחות טוענים הם כי סכום ההוצאות המצטבר שנפסק לזכות הקופות הוא עצום, חריג ואינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה. עוד נטען כי הסכומים שנפסקו הינם זניחים עבור הקופות, בעוד שעבור המבקשים מדובר בסכומים גבוהים, כך שלקופות לא ייגרם כל נזק מעיכוב או דחייה בתשלום ההוצאות, בעוד שלמבקשים עלול להיגרם נזק רב מביצוע תשלום ההוצאות באופן מיידי. עוד נטען כי אותו מותב של בית הדין האזורי אישר הסכם פשרה שהושג בתובענה דומה שהוגשה כנגד שירותי בריאות כללית, תוך פסיקת הוצאות בסך של 20,000 ₪ לזכות כל אחד מהמבקשים באותו הליך, בעוד שהמבקשים בענייננו, שהגישו תובענה זהה בעיקרה, חויבו בהוצאות בסכומים ניכרים.

3. המשיבות טוענות, כל אחת בתגובתה, כי בהתאם להלכה הפסוקה אין הצדקה לעכב תשלומן של הוצאות משפט, ודאי כאשר אין חולק כי ככל שהערעור יתקבל - כל אחת מהקופות תחזיר את התשלומים ששולמו לה. המשיבות מדגישות כי אין מדובר בסכום גבוה במיוחד (ודאי ביחס לסכום התביעה), והמבקשים לא הציגו ולו ראשית ראיה (לרבות באמצעות תצהיר מטעמם המפרט את מצבם הכלכלי) לכך שביצוע תשלום ההוצאות באופן מידיי יגרום להם "נזק רב".

4. בתשובה לתגובות הקופות חוזרים המבקשים על האמור בבקשתם כי סיכויי הערעור - הכולל שאלות עקרוניות שטרם הוכרעו - גבוהים; כי חיובם בהוצאות גבוהות עלול להרתיע תובעים ייצוגיים מהגשת תובענות בנושאים דומים וחשובים מבחינה ציבורית; וכי על בית הדין ליתן משקל לפערים העצומים הקיימים בין המבקשים לקופות, שכן לקופות אין כל צורך בסכומי הכסף שנפסקו ועיכוב ביצוע פסק הדין לא ייפגע ברווחתן (בעוד שמנגד, המבקשים יתקשו בתשלום סכום ההוצאות, ותשלומם יגרום להם לחיסרון כיס). המבקשים הגישו בהמשך לכך את עמדת היועץ המשפטי לממשלה כפי שהוגשה בתיק אחר, התומכת לגישתם בעמדתם המשפטית לגוף הערעור.

5. לאחר שנתתי דעתי לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, שוכנעתי כי לא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין ולפיכך יש לדחות את הבקשה.

6. כידוע, הגשת ערעור כשלעצמה לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, החלה גם על תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע - 2010, וגם על בתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991). עיכוב ביצועו של פסק דין הוא חריג לכלל, ויינתן בכפוף להתקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד, והשני - שהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה. בהתאם להלכה הפסוקה, "בית משפט לא ייטה לקבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל על המבקש חיוב כספי גרידא, וזאת משום ההנחה שאין בדחיית הבקשה משום גרימת נזק בלתי הפיך למבקש... דברים אלה מקבלים משנה תוקף, שעה שהבקשה עוסקת בעיכוב תשלום הוצאות משפט" (עע"ם 7432/16 זיסמן נ' עיריית אילת (13.10.16)).