ע"ע 67364-09-16

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט דורי ספיבק ונציגות הציבור גב' שרה אבן וגב' שושנה סוזן סמק; סע"ש 36749-12-13) מיום 26.8.16, בו התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב והמבקשת חויבה לשלם לו הפרשי שכר וזכויות בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה, בסך כולל של 194,036 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

   הרקע לבקשה:

2. המשיב הועסק על ידי המבקשת, חברה העוסקת במכירה ושיווק של מזון, כמנהל מכירות, החל מיום 18.10.06. המשיב היה עובד חודשי שהשתכר שכר בסיס של 7,500 ₪ בחודש, והיה זכאי בנוסף לכך לעמלות מכירה שעל גובהן ואופן חישובן היתה מחלוקת בין הצדדים. בתחילת חודש מרץ 2013 זומן המשיב לשימוע לפני פיטורים, ובהמשך פוטר ועבודתו הסתיימה ביום 3.5.13.

3. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי טען המשיב, בין היתר, כי עבד שעות נוספות רבות מבלי שתוגמל בגינן. המשיב תבע גמול שעות נוספות בהיקף של 60 שעות בחודש, אך הגביל את תביעתו לתקופה שלאחר כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: חוק הגנת השכר). בנוסף, עתר המשיב להפרשי עמלות, פיצוי בגין פגמים שנפלו בהליך השימוע שקדם לפיטוריו, פדיון חופשה, ימי מחלה וזכויות נוספות. המבקשת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה טענה כי המשיב הפר את חובת תום הלב שלו כלפיה, וכן פגע במוניטין שלה ובתדמיתה.

4. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיב באופן חלקי, והתביעה שכנגד שהגישה המבקשת נדחתה במלואה. בית הדין קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה) חל על העסקת המשיב הגם שעבד בעיקר מחוץ לחצרים, שכן לא ניתן לקבוע שלא הייתה כל אפשרות פיקוח על עבודתו.

   עוד נקבע כי בהתאם להוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר וההלכה הפסוקה שפירשה אותו, די בכך שהמשיב העיד כי עבד שעות נוספות על מנת להעביר את הנטל למבקשת להוכיח את שעות העבודה שבמחלוקת, כאשר בהתחשב בעדויות שהובאו ולא הובאו מטעם הצדדים - יש לקבוע כי המבקשת לא עמדה בנטל זה כלל ועיקר. משכך, המבקש זכאי לגמול שעות נוספות, בגין 60 שעות נוספות בחודש בהתאם להוראות הדין, עבור תקופת העבודה שממועד כניסתו לתוקף של תיקון 24 (1.2.09), בסך כולל של 147,000 ₪ (3,000 ₪ X 49 חודשים).

   5.אשר לטענת המשיב להפרשי עמלות בגין הפחתה חד צדדית של שיטת התגמול ואי תשלום עמלות בגין לקוחות מסוימים החל מחודש יולי 2012 - בית הדין קבע כי הנטל לסתור את טענת המשיב מוטל היה על המבקשת נוכח העדרו של הסכם בכתב או הודעה בכתב על תנאי העבודה, כאשר לא עמדה בנטל האמור אלא הסתפקה בעדות מנכ"ל המבקשת ללא כל ראיה תומכת. בהתחשב באמור ובקביעות מהימנות, קיבל בית הדין את רכיב התביעה במלואו ופסק לזכות המשיב הפרשי עמלות בסך של 12,005 ₪. כן נפסקו הפרשי שכר בגין החודשים פברואר - מאי 2013, בסך 12,018 ₪. בנוסף חויבה המבקשת בהפרש פיצויי פיטורים בסך של 13,013 ₪ ובפיצוי בגין פגם שנפל בהליך השימוע בסך של 10,000 ₪. שאר רכיבי התביעה נדחו, וכך גם התביעה שכנגד. לאור התוצאה, המבקשת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת המשיב, כאמור לעיל.

    

   הבקשה וטענות הצדדים:

5. המבקשת הגישה ערעור לבית דין זה אשר סב על חלק מרכיבי פסק הדין: גמול שעות נוספות; הפרשי העמלות; פיצוי בגין פגם בהליך השימוע; השלמת פיצויי פיטורים; וגובה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. במקביל להגשת הערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע פסק הדין, במסגרתה היא מתייחסת לגמול השעות הנוספות וסכום ההוצאות בלבד. המבקשת טוענת כי סיכויה לזכות בערעור טובים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי בית הדין האזורי שגה עת קבע את אי תחולת החריג הקבוע בסעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, למרות שהוכח שהמשיב בהיותו סוכן מכירות היה אדון לעצמו, סידר את שעות עבודתו כראות עיניו והגיע למשרדי המבקשת בין פעם לשלוש פעמים בשבוע למסירת המחאות בלבד. גם בעזרת אמצעים טכנולוגיים לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו של המשיב, שכן "עשה לביתו ולעבודתו במשולב" ולא ניתן היה לדעת באילו שעות ביצע את עבודתו (בפרט כאשר עבד לעיתים מהבית). כן נטען כי טעה בית הדין בהעברת הנטל מכוח תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שכן המשיב כלל לא העיד מה היו שעות עבודתו והסתפק בטענה כוללנית כי עבד שעות נוספות רבות, ללא כל פירוט.

6. אשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי המשיב הוא אדם פרטי, ללא ממון, ובזמנים שלאחר עזיבת המבקשת עבד בצורה לא סדירה במספר מקומות עבודה לתקופות קצרות, ובשכר נמוך משמעותית משכרו אצל המבקשת. מנגד, המבקשת מתפקדת באופן שוטף, ואין כל חשש שלא תוכל לשלם את פסק הדין ככל שיעוכב הביצוע (אם כי מצוין במקביל לכך כי תשלום הסכום בלא שיוחזר עלול לסכן את המשך קיומה). בנסיבות אלה, כך נטען, ובהתחשב בגובה הסכום הפסוק, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין באופן חלקי כמבוקש בבקשה.