ע"ע 63600-03-16

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר אלי קדוש ומר שלום פישביין; ס"ע 26224-12-11; 26271-12-11; 26248-12-11; 26199-12-11), בו התקבלו תביעותיהם של המשיבים בחלקן, והמבקשת חויבה לשלם לכל אחד מהם הפרשי שכר ופיצוי בשל אי ביצוע הפרשה לפנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכר טרחת עורך דין.

הרקע לבקשה

2.המשיבים, תושבי השטחים המתגוררים באל-עזרייה, הועסקו בתקופות שונות כעובדים יומיים באתרי בנייה באזור מעלה אדומים. היתרי העסקה הונפקו למשיבים על שמה של המבקשת, והיא חתומה על המחאות משוכות לפקודתם.

3.בבית הדין האזורי התבררו, במאוחד, תביעות שהגיש כל אחד מהמשיבים נגד המבקשת לתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות להם לטענתם, ובכלל זה תשלום הפרשי שכר מינימום, פיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

4.בשלב גיבוש המוסכמות והפלוגתאות בתיק הודתה המבקשת בהעסקת המשיבים באתרי בנייה בפרויקטים שבאחריותה, ולראשונה בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמה מפי העד ארז יוחנן, הכחישה טענתם בדבר העסקתם הישירה או העקיפה. בסופו של יום, הותר למבקשת לתקן את כתב הגנתה, כך שאחת המחלוקות המרכזיות שעמדה להכרעת בית הדין האזורי הייתה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינה לבין המשיבים. כמו כן הכחישה המבקשת את טענות המשיבים בדבר תקופות עבודתם, שיעור שכרם ונסיבות סיום העבודה, ובית הדין נדרש בפסק דינו גם לשאלות אלה.

5.במחלוקת בין הצדדים באשר לקיומם של יחסי עובד ומעסיק ביניהם הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי המבקשת העסיקה את המשיבים. כעניין שבעובדה קיבל בית הדין האזורי את הטענה כי המשיבים הועסקו באמצעות קבלני משנה פלסטיניים. עם זאת, לפי קביעת בית הדין האזורי: "ההלכה רואה בקבלן הראשי כמי שאחראי לזכויות עובדי קבלני המשנה בנסיבות בהן קבלן המשנה אינו מקיים את זכויות העובדים(דב"ע נד/3-96 מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי – עאבד, מיום 21.9.95)" (להלן: הלכת הקיבוץ הארצי). בית הדין הוסיף כי מן הראיות עלה כי המבקשת מעסיקה עובדים תושבי השטחים גם ישירות, ועל כן: "בהתאם לכך, ובהיעדר הגדרה של זהות קבלן המשנה על ידי המבקשת, ובהעדר חוזה עימו, יש להסיק ממכלול הראיות – היתרי העסקה על שם הנתבעת, השיקים שהוצאו לפקודת התובעים, כרטיסי הנוכחות וכן טבלאות הנתונים שנמסרו על ידי הנתבעת, שהתובעים הועסקו על ידי הנתבעת, ולכל הפחות, קיימת הצדקה להטיל על הנתבעת אחריות לזכויות התובעים מכוח משפט העבודה המגן".

6.אשר לתקופות ההעסקה שבמחלוקת ושיעור השכר ששולם - משמצא בית הדין האזורי "קשיים במהימנות התובעים", החליט לבסס את קביעותיו בעניינים אלה אך על מסמכים שהוגשו לפניו. בהתאמה, קבע את תקופות ההעסקה של כל אחד מן המשיבים על יסוד היתרי העסקתם, העתקי המחאות שקיבלו ודוחות שעות עבודה ותשלומים שהוצגו. כך גם קבע את היקף משרותיהם על יסוד ממוצע כפי שעלה מדוחות ריכוז שעות העבודה, וכרטיסי נוכחות.

7.על יסוד האמור ביצע בית הדין חישוב של שכר המינימום כפי שהיה בתקופה הרלוונטית לעומת מה ששולם למשיבים בפועל בתקופה הרלוונטית, כעולה מהעתקי ההמחאות שצירפו, ובשים לב למספר שעות העבודה. בהתאמה פסק בית הדין לכל אחד מן המשיבים הפרשי שכר מינימום. משלא הייתה מחלוקת כי לא בוצעה למשיבים הפרשה לקרן פנסיה, כמתחייב מצו ההרחבה בענף הבנייה החל על הצדדים, פסק למשיבים פיצוי בסך 6% משכר המינימום לשעה, מוכפל במספר השעות שעבד בכל חודש. תביעות המשיבים לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, נדחו, לאחר שבית הדין קבע כי המשיבים לא הרימו את הנטל להוכיח כי פוטרו מעבודתם. לאור התוצאה, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבים שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ש"ח.

הבקשה וטענות הצדדים

8.בבקשתה טוענת המבקשת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, וכי קיים חשש שאם תזכה בערעורה, לא תוכל להיפרע מן המשיבים, ותימצא עומדת בפני שוקת שבורה.