ע"ע 63202-09-14

לפני בקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש בערעור.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המונח בפניי בית הדין, נחה דעתי כי בנסיבות הספציפיות של התיק שלפניי, יש מקום להורות למשיבים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המבקש.

לצורך מתן ההחלטה בבקשה שלפניי אין צורך לפרט את טענות הצדדים בבית הדין קמא ותמצית פסק הדין. בעניין זה אסתפק בהפניה להחלטתי בבקשה להארכת מועד מיום 18.12.14 ולהחלטת כב' הש' סיגל דוידוב-מוטולה מיום 21.2.15 הדוחה את בקשת המשיבים לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בענייננו, המשיבים לא סתרו את טענות המבקש לפיהן הם לא פרעו את החיובים על פי פסק הדין של בית הדין האזורי על אף שבקשתם לעיכוב ביצוע נדחתה במלואה, וכי הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדם לא נשאו פרי. (במסמכים שצורפו לבקשה, יש משום ראיה לכאורה לכך. המשיבים לא הפריכו ראיה לכאורה זו, ואף לא הכחישו עובדה זו).

זאת ועוד המשיבים לא שילמו את ההוצאות שנפסקו לחובתם בבית הדין קמא וכאמור טעם זה הוכר בפסיקה כטעם המצדיק הטלת ערובה.

אי הצלחתם של הליכי ההוצאה לפועל ואי תשלום ההוצאות שהוטלו עליהם, מצביעים על חשש ממשי כי אם יחויבו המשיבים בהוצאות לא תהיה למבקש דרך להיפרע מהם.

על שכמם של המשיבים לסתור את החזקה לפיה יש לחייבם במתן ערבות להבטחת הוצאות המבקש והם לא הרימו את הנטל בעניין זה. המשיבים לא טענו בתגובתם וממלא לא הוכיחו שביכולתם הכלכלית לשאת את הוצאות המבקש.

נוכח האמור, ובשים לב כי המשיבים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח שיש בידם לשלם את הוצאות המבקש ובהעדר נסיבות המצדיקות לפטור אותם מהפקדת ערובה, יש לקבל את הבקשה.

באשר לטענת המשיבים לפיה לא צורף תצהיר לבקשה, ההוראה בתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת תמיכה בתצהיר בכל בקשה אינה חלה בבית הדין לעבודה. במקרה הנדון, אין בהעדרו של תצהיר כדי להביא לתוצאה של דחיית הבקשה במיוחד נוכח העובדה שהטענה לפיה המשיבים לא פרעו את התשלומים מכוח פסק הדין, לא נסתרה.