מסילתי נ' קרן מחקרים רפואיים, פיתוח תשתית ושרותי בריאות

השופטת (בדימוס) לאה גליקסמן

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת (כתוארה דאז) כרמית פלד ונציגי הציבור גברת אלינור ויינטרוב ומר הארי מנשה; סע"ש 37526-07-18; סע"ש 22472-05-20), במסגרתו נדחו התביעות שהגישה המערערת נגד המשיבה.

רקע עובדתי, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי

1. קרן מחקרים רפואיים, פיתוח תשתית ושרותי בריאות שליד המרכז הרפואי שיבא (להלן – הקרן) היא עמותה רשומה, המהווה "תאגיד בריאות" כפי שהוגדר בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. המערערת, ד"ר שלומית מסילתי (להלן – העובדת) הועסקה בין השנים 2005 - 2018 בקרן כמנהלת מעבדה באגף המעבדות במרכז הרפואי שיבא. הממונה הישיר של העובדת, באירועים מושא הליך זה היה ד"ר רם דולמן, מנהל אגף המעבדות (להלן – ד"ר דולמן).

2. במסגרת ההליכים בבית הדין האזורי העלתה העובדת טענות שונות בדבר קיפוח זכויותיה הכספיות, לצד טענה התעמרות מצד הממונה הישיר שלה, ד"ר דולמן, ששיאה בפיטורים שלא כדין.

   בתביעה הראשונה שהוגשה בשנת 2018 (סע"ש 37526-07-18) תבעה העובדת שכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות והפקדות לפנסיה על רכיב זה; תשלום בעד כוננויות; הפרשי שכר עבודה; ופיצוי בגין התעמרות. הסכום הכולל של התביעה הועמד על סך של 573,578 ש"ח. שנה וחצי לאחר פיטוריה, הגישה העובדת תביעה נוספת (סע"ש 22472-05-20), שבה נתבע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור של 12 משכורות, בסך של 306,804 ש"ח. על פי החלטות בית הדין האזורי דיוני ההוכחות בשני ההליכים נשמעו במאוחד, וגם פסק הדין בשני ההליכים ניתן במאוחד.

3. מטעם העובדת העידה העובדת עצמה בלבד. מטעם הקרן העידו מר אבי ברוך, סמנכ"ל מנהל ארגון ומשאבי אנוש בקרן; מר גיל נבו, אשר שימש במועדים הרלוונטיים מנהל אדמיניסטרטיבי למנהל ארגון ומשאבי אנוש בקרן; ד"ר לירון מילר, מנהל מעבדת הדם, עובד משרד הבריאות במרכז הרפואי שיבא; גב' רונית לנגר, אשר שימשה במועדים הרלוונטיים כמזכירת המעבדה לביוכימיה מטבולית בקרן; ד"ר שלמה אלמשנו, מנהל מעבדת סקר יילודים הארצית הממוקמת במרכז הרפואי שיבא; וד"ר דולמן, הממונה על העובדת.

4. בפסק דין מפורט ומנומק דחה בית הדין האזורי את כל תביעותיה של העובדת, כמפורט להלן.

5. שכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות: בית הדין האזורי קבע כי הוכח שהעובדת עבדה בשעות נוספות לאורך שנות העסקתה. עם זאת, הן על פי הפסיקה והן על פי הסכם העבודה בין העובדת לבין הקרן נדרש אישור הגורם המוסמך אצל המעסיק לעבוד בשעות נוספות על מנת שהעובדת תהיה זכאית לשכר בעד עבודה בשעות נוספות, ולא ניתן לעובדת אישור הגורמים המוסמכים בקרן לעבודה בשעות נוספות. בית הדין האזורי דחה את טענת העובדת כי בפועל נדרשה על ידי הממונים עליה לעבוד בשעות נוספות, וקבע כי טענה זו לא נתמכה בראיות ואף נסתרה על ידי הראיות שהיו לפניו. כך, תכתובות דוא"ל בין העובדת לממונים עליה מעלות כי לא קיבלה תשובה חיובית על בקשותיה להקצאת שעות נוספות, ואותן הודעות דוא"ל בודדות שהציגה לתמיכה בטענתה כי נדרשה לעבודה בשעות נוספות עניינן בנסיבות קונקרטיות של צורך בביצוע בדיקות באותו מועד, ואף נראה כי הכוונה הייתה לדרישה כי עובדי המעבדה הכפופים לעובדת יעבדו בשעות נוספות ולא העובדת. בית הדין הצביע אמנם על טעם לפגם בהתנהלות מנגנון האישור, שבו הגורמים במשאבי אנוש הפנו את העובדת לד"ר דולמן הממונה עליה לקבלת אישור, והוא מצדו הפנה אותה לקבלת אישור ממשאבי אנוש, אך פגם זה אין בו כדי לשנות את המסקנה כי בסופו של יום לא ניתן לעובדת אישור לעבודה בשעות נוספות.

6. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי אכן הממונים על העובדת ידעו שהיא עובדת בשעות נוספות, והממונה עליה ד"ר דולמן אף אישר את דו"חות הנוכחות שלה מדי חודש בחודשו, ודו"חות אלה כללו עבודה בשעות נוספות. אולם על פי הפסיקה לא די בכך שאלו ידעו על עבודתה כדי להקנות לעובדת זכאות לשכר בעד עבודה בשעות נוספות, בהיעדר אישור מהגורמים המוסמכים בקרן. אמנם, ד"ר דולמן לא ידע להצביע באופן ברור על זהות הגורם הנוסף שנדרש אישורו לעבודה בשעות נוספות על פי נהלי הקרן, אך בכל מקרה בהיעדר אישור הגורם הנוסף לא ניתן מכוח ידיעתו של ד"ר דולמן כממונה בלבד לחייב את הקרן בתשלום בעד עבודה בשעות נוספות. בהקשר זה הסתמך בית הדין האזורי על פסיקתו של בית דין זה בעניין ארפי [ע"ע (ארצי) 508/08 מדינת ישראל – ארפי (30.6.2020)]. חיזוק לקביעתו מצא בית הדין האזורי בכך שהקרן היא בגדר "תאגיד בריאות" על פי סעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985, וככזו עליה לפעול במסגרת תקציבית מוגדרת מראש שאין לחרוג ממנה.