בר בובקה בע"מ ואח' נ' תורג'מן שור

הרשמת אפרת קוקה

1.לפני בקשת המשיבה לחיוב המערערת 1 (להלן: המערערת) בערובה להבטחת הוצאותיה בערעור.

רקע הבקשה בתמצית

2.בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה תביעתה של המשיבה נגד המערערים לתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתה במערערת וסיומה. בתביעתה, עתרה המשיבה לחייב את המערער 2, אשר שימש בעל מניות ומנהל בחברה, בתשלום זכויותיה בדרך של הרמת מסך ההתאגדות.

3.תביעתה של המשיבה התקבלה באופן חלקי בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 28.5.2017, והמערערת חוייבה לשלם לה פיצויי פיטורים בסך 124,000 ש"ח; דמי הבראה בסך 900 ש"ח; פדיון חופשה בסך 58,242 ש"ח; שכר עבודה בסך 24,000 ש"ח, בצירוף פיצוי הלנה בסך 12,000; ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ש"ח. התביעה נגד המערער 2 נדחתה (סע"ש 37558-10-15; סגנית הנשיא כב' השופטת הדס יהלום ונציגי הציבור גב' רונית עזר ומר יעקב ענב).

4.המערערים הגישו ערעור על פסק הדין ביום 27.6.2017. בהחלטת כב' השופט סופר מיום 7.8.2017, נדחתה בקשת המערערים לעיכוב ביצוע פסק הדין, תוך שהמערערים חוייבו בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ש"ח.

5.ביום 17.8.2018, הגישה המשיבה בקשה לחיוב המערערת בערובה להבטחת הוצאותיה בערעור, היא הבקשה שלפני. יצוין, כי הבקשה הוגשה כלפי המערערת בלבד ולא כלפי המערער 2, אשר כאמור התביעה נגדו נדחתה.

הכרעה

6.לאחר עיון בבקשה ובתגובות הרבות אשר הוגשו במסגרתה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל וכי יש לחייב את המערערת בערובה להבטחת הוצאות המשיבה בערעור.

7.סעיף 353א לחוק החברות, התשנ''ט-1999, קובע הסדר מיוחד לחיוב חברה מוגבלת במניות בערובה להוצאות הצד שכנגד. הסעיף קובע למעשה חזקה לפיה חברה בע"מ תחוייב בערובה להוצאות, אשר ניתנת לסתירה ''אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה הוא בדין''; או ''אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה''. הוראת סעיף 353א לחוק החברות הוחלה בהליכים בפני בית הדין לעבודה, לרבות בהליכי ערעור (ע"ר (ארצי) 15046-12-11 חווה נחמני - קאנטרי פלורס בע"מ (28.01.2013).

8.בטיעוניה לפנינו, המערערת לא הרימה את נטל השכנוע הרובץ על כתפיה ולא הוכיחה שביכולתה לשאת בהוצאות המשיבה בערעור, ככל שיפסקו. המערערת לא הגישה לבית הדין אסמכתאות עדכניות לעניין מצבה הכלכלי, והמסמך היחיד שהוגש, הוא אישור רואה חשבון אודות יציבותה הכלכלית נכון לפברואר 2016. בכך אין די כדי להוכיח, שנכון להיום, ביכולתה לשלם את ההוצאות בערעור, ככל שיפסקו.

9.טעם מרכזי נוסף המצדיק חיובה של המערערת בערובה, נעוץ בהתנהלותה בנוגע להחלטות שיפוטיות קודמות בעניין הוצאות ושכר טרחה. דעותיהם של הצדדים אינן חלוקות על כך, שהמערערת לא שילמה למשיבה את ההוצאות ושכר הטרחה בהם חויבה במספר הזדמנויות, כדלקמן: סך 15,000 ש''ח בו חויבה בפסק דינו של בית הדין האזורי; סך של 4,000 ש''ח בו חויבה במסגרת דיון שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 19.10.2017 בבקשה לביזיון בית המשפט; וסך של 2,500 ש''ח בו חויבה יחד עם המערער 2 בהחלטת בית דין זה בבקשה לעיכוב ביצוע. הימנעותה של המערערת מתשלום הוצאות באופן עקבי, מעלה חשש של ממש שלמשיבה צפוי קושי בגביית ההוצאות בערעור, ככל שידחה. אוסיף בהקשר זה, כי אין בקיומו של ההליך הנוסף בין הצדדים בבית המשפט המחוזי, כדי להצדיק את אי תשלום פסק הדין קמא, לרבות ההוצאות שנפסקו במסגרתו. זאת, במיוחד נוכח העובדה שבקשתה של המערערת להטלת עיקולים על הכספים בהם זכתה המשיבה בפסק דינו של בית הדין האזורי נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 2.1.2018 (ת"א 21702-03-17).

10.בנסיבות העניין, סיכויי הערעור אף הם אינם מהווים טעם מספיק לדחיית הבקשה ובית הדין הארצי אמר דברו לעניין זה בהחלטת כב' השופט סופר מיום 7.8.2017.