ע"ע 61148-08-16

השופט אילן איטח

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציג ציבור מר אברהם ענתבי; סע"ש 28336-01-13) מיום 24.7.16, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה ובכלל זה הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות (לתקופה שמחודש פברואר 2009 ואילך), פיצוי חלף הפרשות חסרות לפנסיה, השבת סכומים שנוכו משכרו לפנסיה ולא הועברו ליעדם, פיצוי חלף הפרשה לקרן השתלמות ופדיון חופשה שנתית, בסכום כולל של 415,898 ₪. בנוסף, הטיל בית הדין על המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪. מנגד נקבע כי המבקשת רשאית לקזז מהסכומים שנפסקו סך של 24,000 ₪.

2. בהחלטתי מיום 31.8.16 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי במעמד צד אחד, עד להכרעה בבקשה לגופה.

    

   הרקע לבקשה

3. המשיב הועסק על ידי המבקשת, חברה פרטית המפעילה רשת מוסכים, כמנהל מוסך חולון, החל מיום 23.3.00 ועד ליום 31.12.11, המועד בו נמכרה הפעילות העסקית של המבקשת לחברה אחרת בשם שגריר בע"מ. לאחר חילופי המעסיקים, המשיך המשיב לעבוד במוסך באותו התפקיד.

4. בבית הדין האזור התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות וזכויות סוציאליות שונות. סכום התביעה עמד על סך של 611,979 ₪.

5. הצדדים נחלקו במספר שאלות, העיקריות שבהן היו בשלושה עניינים: הראשון, האם חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) חל על המשיב, ואם כן, האם הוא זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות; השני, שכרו הקובע של המשיב לצורך חישוב זכויותיו; והשלישי, תחולת צו ההרחבה בענף המסכים על יחסי הצדדים.

6. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיב באופן חלקי. להלן עיקרי הפסיקה:

   • אשר לתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה - בית הדין דחה את טענת המבקשת לפיה החוק אינו חל על המשיב. בית הדין שוכנע כי המשיב לא הועסק בתפקיד "הנהלה" או ב"תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי", המוציא אותו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה; נקבע כי הוכח שהמשיב בהיותו מנהל המוסך היה אחראי על יישום (ולא על קביעת) מדיניות המבקשת, תוך ניהול המוסך והעובדים באופן מקצועי ובכפוף למנהל הרשת, והעובדה שניהל צוות עובדים, קלט אותם לעבודה וסיכם איתם את תנאי השכר לפי התוויית הנהלת המבקשת אינה משנה את המסקנה שלא שימש בתפקיד הנהלה; הוכח שהמשיב דיווח לחשב המבקשת על היקף ימי עבודתו בכל חודש, כפי שדווח לגבי הכפופים לו, ועבודתו לא דרשה עצמאות מיוחדת; לא הוכח שתנאי עבודת המשיב, ובכלל זה התשלומים השונים שפורטו בתלושי השכר היו מעבר למקובל, במיוחד בהעדר נתוני שכר של מנהלי מוסכים אחרים; ניתן היה לפקח על שעות העבודה של המשיב.