ע"ע 5706-10-10 גור נ' י. אדיב את י. גוז בע"מ

השופטת רונית רוזנפלד

1.ביום 14.9.11 התקיים לפני דיון "קדם ערעור" בערעור שבכותרת. במסגרת הדיון קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין והודיעו, כי כל אחד מהם חוזר בו מן הערעור שהגיש על פסק דינו של בית הדין האזורי (השופטת חנה בן יוסף; תע"א 10530/06). להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין על ידי המותב בראשות הנשיאה (כתוארה אז) נילי ארד, השופטת (כתוארה אז) ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד ונציגי הציבור גב' דורית טנא פרצ'יק ומר יצחק דויטש. בהתאמה, נמחקו הערעור והערעור שכנגד ללא צו להוצאות (להלן: פסק הדין).

יוער, כי נוכח פרישתם של חלק מחברי המותב המקורי שנתן את פסק הדין, ניתנת החלטה זו על ידי המותב הנוכחי.

2.ביום 5.11.14, כשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין, הגיש המערער "בקשה לביטול פסק דין". בבקשתו טוען המבקש כי לאחר מתן פסק הדין הוא "גילה עובדות חדשות אשר ישפכו אור בפרשה שלו". המערער מפרט כי עבד באתרי בנייה, וכי על היחסים בינו ובין המשיבה חל צו הרחבה בענף הבנייה. לטענתו, על פי הוראות צו ההרחבה הייתה אמורה המשיבה לשלם לו בתקופת הקיץ שכרו עבור 8 שעות, על אף שהוא חייב לעבוד רק 7 שעות. המערער פגש באקראי עובדים עימם עבד בתקופה הרלוונטית לתביעתו, אשר יוכלו להעיד כי עבדו יום מלא בקיץ, דהיינו 8 שעות ולא 7 שעות או פחות. עובדים אלה נתנו תצהירים על היקף עבודתו של המערער בתקופת הקיץ אצל המשיבה. לגישתו, עובדות אלה מצביעות על מהימנות גרסתו, ומהוות עילה לביטול פסק הדין מושא הבקשה, כמו גם לביטול פסק דינו של בית הדין האזורי. המערער מוסיף, כי לא יכול היה להביא את אותם עדים לדיון לפני בית הדין האזורי, כי בית הדין דחה את בקשתו לזימון עד מטעמו. כמו כן הוא משיג על קביעות נוספות של בית הדין האזורי בפסק דינו.

3.בבואנו לדון בבקשה נתנו דעתנו לכך שבפסק דין הנותן תוקף להסכמת הצדדים "ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין. לפיכך ניתן פסק דין לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם, כגון שאדם טעה או הוטעה, או שהסכם נוגד את החוק, או מחמת הפרתו, או בגלל שינוי מהותי בנסיבות; אולם כל עוד קיים פסק הדין, אין כוחו נופל מכוחו של פסק דין אחר. ... בעל דין הרוצה לבטל פסק דין שניתן בהסכמה, בעילה של פגם בהסכם המונח ביסודו של פסק הדין, צריך להגיש תביעה על כך" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בע' 549, ההדגשה שלי, ר.ר.). ביחס להבחנה בין הפן ההסכמי ובין הפן השיפוטי שבפסק דין הנותן תוקף להסכמת הצדדים נפסק, כי "כלל הוא כי בעל דין הרוצה לבטל פסק-דין שניתן בהסכמה מחמת פגם בכריתה או בשל הפרתו על-ידי הצד השני, אינו יכול להסתפק במתן הודעת ביטול, אלא עליו להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט המוסמך – הוא בית המשפט אשר נתן את פסק הדין... הדרך היחידה לביטול פסק דין המאשר הסדר פשרה הינה בהגשת תביעה, ואין הביטול יכול להיעשות בדרך אינצדנטלית..." (ראו ע"ע (ארצי) 645/06 מאירה בראל – לה פסטה דלה קזה בע"מ (25.4.2007) בפסקה 10; בר"ע (ארצי) 56616-01-11 שאולין שירה - אלי גרבר (17.2.11)).

4.כאמור, בית דין זה נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים למחוק את הערעור והערעור שכנגד שהוגשו על פסק דינו של בית הדין האזורי, והורה בהתאם על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות. המערער אינו טוען לטעות משפטית או אחרת שנפלה בפסק הדין, מסוג הטעויות המצדיקות את ביטולו של פסק דין. ככל שניתן להבין, טענתו היא לכאורה כי לאחר מתן פסק הדין נודעו לו עובדות חדשות, או התגלו לו ראיות חדשות, בהן יש לפי טענתו כדי לפגום בהסכמה שנתן בשעתו למחיקת הערעור. בנסיבות אלה, משאין בבקשה טענה בדבר פגם כלשהו שנפל בפסק הדין, דין הבקשה לביטול פסק דין להידחות.

משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ה (26 נובמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.