ע"ע 57056-11-16

 השופטת רונית רוזנפלד1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 24.10.16 (השופט אורן שגב; סע"ש 8632-04-14). בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי ברובה את תביעת המשיב, וחייב את המבקשת לשלם לו סכומים שונים בגין שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות המגיעות לו עבור תקופת עבודתו בסכום כולל של 43,728 ש"ח. כמו כן דחה בית הדין את טענת המבקשת כי יש לקזז מן הסכומים שנפסקו למשיב תמורת הודעה מוקדמת מאחר שעזב את מקום עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת. נוסף על כך חויבה המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח. בבקשתה טוענת המבקשת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין במלואו נוכח סיכויי הערעור, ובשים לב לשיקולי מאזן הנוחות. הרקע לבקשה2.המבקשת מנהלת אולם אירועים בשם "חוות אלנבי" בקיבוץ נצר סירני (להלן: החברה). המשיב, אזרח אריתראה, שוהה במדינת ישראל כמבקש מקלט. בית הדין האזורי קבע כי המשיב עבד אצל החברה כעובד ניקיון מטעם חברת ד.א.מ מאגרי אנוש ואחזקות בע"מ. חברה זו (להלן: מאגרי אנוש) נמצאת בפירוק, והיא נמחקה מכתב התביעה. בהמלצת בית הדין הודיע המשיב במהלך הדיון כי הוא מבקש למחוק מכתב התביעה את מר אלירן מסיקה, שהיה בעל מניות במאגרי אנוש. בהתאמה, ניתנה החלטת בית הדין האזורי על מחיקתו של מר מסיקה מכתב התביעה. פסק הדין של בית הדין האזורי3.בית הדין האזורי קבע כי המשיב עבד בחצרי החברה מיום 1.1.12 ועד ליום 19.3.14. בנוגע לטענת החברה כי באמצע תקופת העבודה חל נתק בן שלושה חודשים ביחסי העבודה, קבע בית הדין כי עדותו של המשיב לגבי תקופת עבודתו לא הייתה חד משמעית וברורה. מהדוחות שצורפו עולה כי בחודש אפריל 2013 עבד המשיב 20 שעות בלבד, ובחודש מאי 2013 לא עבד כלל. מעבר לכך לא הוצגה ראיה לכך שהיה נתק ביחסי העבודה. על כן, ובהיעדר ראיה לסתור, קבע בית הדין כי עבודתו של המשיב בשירות החברה לעניין בדיקת רצף זכויותיו, הייתה רצופה.  4.לאחר מכן נפנה בית הדין האזורי לבחון את השאלה האם החברה הייתה מעסיקתו במשותף של המשיב, יחד עם מאגרי אנוש. בית הדין ציין כי אין חולק שהמשיב עבד אצל החברה מטעם מאגרי אנוש. עם זאת, החברה לא פעלה כנדרש כדי לוודא שהמשיב אכן מקבל את מלוא זכויותיו על פי דין. בכלל זאת, החברה לא בדקה האם השכר המשולם על ידה מכסה את זכויותיו של המשיב והאם זכויות אלה משולמות לו בפועל, ולא פיקחה האם מאגרי אנוש עומדת בתנאי החוק. בית הדין שוכנע כי החברה לא עשתה כדי חובתה על מנת לפקח כי שכרם של העובדים משולם בהתאם לדין, ומשכך קבע כי יש לחייב את החברה בחיוביה של מאגרי אנוש. 5.לאור האמור בחן בית הדין את תביעתו של המשיב לזכויות שונות כפועל יוצא מתקופת העסקתו. בנוגע לתביעתו של המשיב לתשלום שכר בגין חודש מרץ 2014, ציין בית הדין, כי החברה לא סתרה את טענת המשיב כי לא קיבל את שכרו בגין חודש זה, ואך טענה כי התשלומים הועברו למאגרי אנוש כסדרם. על כן, על החברה לשלם לו סך 5,525 ש"ח בגין שכר עבודה, וזאת בהתאם למספר השעות בהן עבד (172.5 שעות). בית הדין קבע כי לא הוכח כי המשיב קיבל את מלוא זכויותיו להפרשות סוציאליות על פי צו ההרחבה בענף הניקיון, ותחשיבו לעניין זה לא נסתר. על כן, זכאי המשיב לפיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות לקרן פנסיה. בית הדין פסק למשיב סך 8,256 ש"ח בגין "גמל", וכן סך 11,466 ש"ח בגין "הפרשות לפיצויים". בית הדין ציין כי לא נעלם מעיניו כי חישוב זה כולל תקופה של 3 חודשים לגביהם קבע כי המשיב לא הועסק, ואולם, בהיעדר תחשיב נגדי ובהיעדר נתונים מדויקים אודות שכר עבודתו, קיבל את תחשיב המשיב. בית הדין קיבל עוד את תביעתו של המשיב לפדיון ימי חופשה בסך 4,995 ש"ח ואת תביעתו לדמי הבראה בסך 3,468 ש"ח.בנוגע לתביעותיו של המשיב לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופיצוי בגין אי מתן תלושי שכר קבע בית הדין כי על החברה הייתה מוטלת החובה לפקח ולוודא כי שכרו וזכויותיו של המשיב משולמות על פי דין, ובכלל זאת, לוודא כי מופק לו תלוש שכר. משכך חייב בית הדין את החברה לשלם למשיב פיצוי בסך 5,000 ש"ח בגין כל אחד מרכיבים אלה. בית הדין דחה את תביעותיו של המשיב לדמי חגים, דמי נסיעות, גמול שעות נוספות והפרשי שכר, ודחה את טענת החברה לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת, מאחר שלא הוכיחה כי המשיב נטש את מקום העבודה.  6.בסך הכל פסק בית הדין למשיב סך 43,728 ש"ח, וכן חייב את החברה בתשלום הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח. הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע 7.ביום 24.11.16 הגישה החברה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, בד בבד עם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, מושא החלטה זו.  8.בעיקרם של דברים טענה החברה בערעורה, כי היא התקשרה עם מאגרי אנוש לצורך העסקת המשיב, ולא העסיקה אותו באופן ישיר. עבור התקשרות זו שילמה החברה סך 28 ש"ח ויותר עבור שעת עבודה למאגרי אנוש, שהיא הייתה מעסיקתו של המשיב. בהתאם, ומאחר שמאגרי אנוש קיבלה את המשיב לעבודה, שיבצה אותו לעבודה, נתנה לו את חופשותיו, דיווחה על העסקתו לרשויות המס, הנפיקה לו תלושי שכר ושילמה את שכרו, הסיעה אותו ממקום עבודה אחד לאחר ודאגה עבורו לביטוח רפואי, אין לראות את אותה כמעסיקתו במשותף של המשיב יחד עם מאגרי אנוש. לגופם של דברים, ולחלופין, טענה החברה כי תקופת עבודתו של המשיב בחצריה לא הוכחה כלל ועיקר. בשלושה חודשים במהלך תקופת העבודה המשיב נעלם וחדל לעבוד בחצריה, ועבד במקומות עבודה אחרים. החברה מבהירה כי טענת המשיב לפיה חל עליו צו ההרחבה בענף הניקיון, ובהתאם, לחישוב זכויותיו על פי צו זה, הועלתה לראשונה בסיכומיו, ולהרחבת חזית אסורה זו היא התנגדה בסיכומיה. אף על פי כן, לא התייחס לכך בית הדין האזורי בפסק הדין. מכל מקום, החברה אינה עוסקת בתחום הניקיון ועל כן אין מקום להחיל עליה את צו ההרחבה, כל שכן, לתקופה שלפני יום 1.3.14, בה הוא אינו חל. לאור טענותיה על תקופת העסקתו של המשיב ועל תחולת צו ההרחבה בעניינו, טענה החברה כי אם זכאי המשיב לסכומים כלשהם, הרי שיש לחשבם על פי חוק, ולא על פי צו ההרחבה. אשר לקביעת בית הדין האזורי על תשלום שכר חודש מרץ 2014, טענה החברה כי היא צירפה חשבונית המראה על תשלום הסכום למאגרי אנוש עבור אותה תקופה, ואין לחייבה בתשלום כפול. כמו כן טענה החברה כי יש סתירה בפסק הדין בנוגע לחבותה בפיצוי בגין היעדר מתן הודעה לעובד. כמו כן, המשיב קיבל תלושי שכר ממאגרי אנוש, ומכאן, שלא היה מקום לחייבה בפיצוי בגין אי מתן תלוש שכר. נוסף על כך, ונוכח העדויות שנפרשו לפני בית הדין לפיהן המשיב מצא עבודה אחרת, לא היה מקום לדחות את טענת החברה על קיזוז הודעה מוקדמת.  9.בבקשתה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי מציינת חברה כי נוכח טענותיה שנפרשו בערעור, הסכום בו חויבה אינו עולה בקנה אחד עם עובדות העניין. על כן, סיכויי הערעור גבוהים. כמו כן, בשל מעמדו של המשיב, שהינו מבקש מקלט שהגיע למדינת ישראל דרך מדבר סיני, שאינו בעל כתובת קבועה או ידועה, המקבל את משכורותיו במזומן ושולח את כל רווחיו למשפחתו בחו"ל, לא יהיה באפשרותה להיפרע ממנו ככל שיתקבל הערעור. החברה ציינה עוד כי ככל שלא תתקבל בקשתה, היא מסכימה להפקדת ערובה מספקת להבטחת כספי המשיב בקופת בית הדין.  10.בתגובתו טוען המשיב כי טענות החברה הינן טענות אשר מכוונות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, עליהן נסמכות מסקנותיו המשפטיות. על כן, סיכויי ערעורה נמוכים. המשיב מציין כי מאגרי אנוש התגלתה כגורם עברייני ומפוקפק, חסר רישיון להעסקת עובדים, וכי היא פורקה. החברה יצרה תנאים בלתי אפשריים להעסקתו של המשיב כדין, ועל כן יש לראותה כמעסיקתו במשותף. אשר למאזן הנוחות טוען המשיב כי טענות החברה נטענו בעלמא, מבלי לתמכן בתצהיר, למרות שמדובר בטענות עובדתיות על מעמדו. טענות אלה הן כוללניות וחסרות כל בסיס. המשיב מציין עוד כי בהיותו מבקש מקלט אין ברשותו דרכון ולמעשה הוא מנוע מלצאת את גבולות ישראל. כמו כן, בקשתה של החברה הוגשה לאחר המועד שנקבע בפסק הדין לתשלום הסכומים שנפסקו בו, ועל כן ידיה אינן נקיות.   הכרעה11.כידוע וככלל, בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו. בקשת עיכוב ביצוע תוכרע על פי שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור ומאזן הנוחות, דהיינו, אם יזכה המבקש בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי של פסק הדין יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון (ראו למשל בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"ע (ארצי) 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רבין בע"מ – אמיר אורן ו-19 אח' (16.12.10)). מן הכלל אל הפרט12.לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית דין זה. זאת, כמפורט להלן.  13.אשר לסיכויי הערעור - על פני הדברים דומה שסיכויי הערעור נמוכים בכל הקשור לקביעת בית הדין האזורי שראה את המבקשת כמעסיקתו של המשיב. זאת, בין מנימוקי בית הדין האזורי, ובין בשים לב לכך שאין חולק כי המשיב היה עובד חברת כוח אדם, ולאור הוראות חוק העסקת עובדים על ידי חברת כוח אדם, לרבות בהתייחס לתקופת העבודה המותרת אצל קבלן כוח אדם. עם זאת, אפשר שסיכויי הערעור אינם משוללי יסוד בקשר לחלקם של הסכומים שנפסקו על ידי בית הדין האזורי. כך בעיקר נוכח המחלוקת בעניין מועד תחילת העבודה, והיעדר פירוט מצד המשיב בדבר דרך חישוב הסכומים שתבע, בין בכלל, ובין בפרט, לרבות לעניין תקופת ההיעדרות מן העבודה.  14.אשר למאזן הנוחות יצוין כי אכן, אין די במעמדו של המשיב כנתין זר כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין תוך עיכוב משמעותי נוסף בתשלום זכויותיו (ראו והשוו: ע"ע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובניין בע"מ - סטנילה צ'יפריאן אאורל (26.12.11)). עם זאת, יש ממש בטענה כי יקשה על חברה לגבות ממנו חזרה תשלומים שישלמו לידיו, ככל שבבוא העת יקבע כי הוא לא היה זכאי להם.  15.בשים לב לכלל האמור הגעתי למסקנה כי יש לעכב תשלום מחצית מן הסכום הפסוק. זאת, בכפוף לכך שהחברה תפקיד בקופת בית דין זה את הסכום המעוכב בתוך 21 ימים מהיום, או שבתוך פרק זמן זה תפקיד ערבות בנקאית באותו הסכום. אם לא יופקדו הסכום האמור או הערבות, יהיה על החברה לשלם למשיב את מלוא הסכום הפסוק כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.  16.סוף דברהבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה כאמור לעיל.אין צו להוצאות בבקשה.  ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ז (19 דצמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.