ע"ע 56213-06-15 קו 7 בע"מ ואח' נ' רחל לוי

השופט אילן איטח

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה; סע"ש 39301-05-14; ניתן ביום 25.5.2015; להלן – פסק הדין) וכן לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שננקטו בעקבותיו.

2. בקליפת אגוז אציין, כי במסגרת ההליך בבית הדין האזורי הסמיכו הצדדים את בית הדין האזורי לפסוק בתביעת המשיבה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט), בטווח שבין 0 ש"ח ל-35,000 ש"ח. לאחר ששמע את טענות הצדדים, נתן בית הדין את פסק הדין, שבמסגרתו חויבו המבקשות, יחד ולחוד, לשלם למשיבה סכום של 35,000 ש"ח, ב-5 תשלומים שווים ורצופים.

3. המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין. לטענתן, שגה בית הדין האזורי בקביעת הסכום, וזאת בין היתר בשל הסתרת מידע מהותי על ידי המשיבה, ועל אף שבית הדין עצמו, עובר למתן פסק הדין, אמר כי על המשיבה להתגמש בדרישותיה. עוד נטען כי פסק הדין ניתן שעה שרק המשיבה ובאת כוחה נכחו באולם הדיונים, ללא מי מטעם המבקשות.

4. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו המבקשות את בקשתן דנן, שכותרתה "בקשה בהולה לעיכוב ביצוע פס"ד שניתן וכן עיכוב הליכי הוצל"פ" (להלן – בקשת העיכוב או הבקשה). בבקשה העלו המבקשות טענות שונות לעניין מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל על ידי המשיבה ולעניין המצאת האזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל וכיו"ב.

5. המשיבה הודיעה על התנגדותה לבקשת העיכוב. תחילה תיקנה נתונים שונים שהוצגו על ידי המבקשות באופן שגוי, לטענתה. בהמשך ולגופו של עניין, טענה כי בבקשת העיכוב לא הציגו המבקשות תשתית המבססת איזה מהקריטריונים הנדרשים להיעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע – סיכויי הערעור נוטים לטובת מבקש העיכוב, אם לא יעוכב הביצוע יתקשה המבקש להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל ערעורו, ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש את עיכוב הביצוע. בהקשר זה ציינה המשיבה כי סיכויי הערעור קטנים, לאור מהות פסק הדין – על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט; הסכום שנפסק לטובת המשיבה, בין היתר בהתחשב בסכום שנתבע על ידה, אינו חריג ואינו מבוסס על מסקנות שגויות; לא הוכח, ואין יסוד לכך, שהמבקשות יתקשו להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל ערעורן; מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה דווקא.

6. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי, וכי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. בפסיקה נקבעו שני תנאים, שיש לבחון קיומם במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין: האחד נוגע לסיכויי ההצלחה בערעור שהוגש על ידי מבקש העיכוב; והשני נוגע לבחינת מאזן הנזקים – הנזק שייגרם למבקש העיכוב אם תידחה בקשתו, אל מול הנזק שייגרם למשיב אם תתקבל הבקשה וביצוע פסק הדין יעוכב. כן נפסק כי טענות בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה ובדבר חוסר נכונותו להשיב את פירות זכייתו, אם יפסיד בערעור, אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא צריכות להיות מבוססות בראיות.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכלל החומר הרלוונטי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, מן הטעם שהמבקשות כלל לא טענו, וממילא לא הביאו ולו ראשית ראיה לכך, שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין – והליכי ההוצאה לפועל שננקטו על יסודו – ויתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. למעלה מן הדרוש אציין כי לא שוכנעתי שסיכויי הערעור לכשעצמם מצדיקים היעתרות לבקשת העיכוב. ואף אם בסופו של יום תשתכנע ערכאת הערעור להתערב בפסק הדין, אין לומר בביטחון שההתערבות תהיה בסכומים המצדיקים, ודאי לא בנסיבות העניין, את עיכוב הביצוע.

8. סוף דבר – הבקשה נדחית. הוצאות בקשה זו תילקחנה בחשבון במסגרת פסק הדין בערעור.