ע"ע 55432-07-13

השופט רועי פוליאק

ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אביטל רימון-קפלן; ק"ג 3344-01-11), אשר קיבל את פרשנות המשיבה למתכונת חישוב פנסית הזקנה המשולמת למערער ודחה את תביעת המערער. 

הסוגיה המשפטית העומדת במוקד הדיון בערעור היא – כיצד יש לחשב את השכר הקובע לפנסיה של עמית לפי תקנות קרן הפנסיה של המשיבה, כפי שהיו טרם כניסת התקנון האחיד לתוקף, בנסיבות בהן המשכורת המבוטחת בפועל של העמית גבוהה מהשכר התעריפי המרבי בענף הבניה.

הצגת המחלוקת

העובדות המוסכמות

1. העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת בין בעלי הדין. המערער, יליד שנת 1929, עבד בענף הבניה כעובד חודשי ובוטח בקרן הפנסיה המקיפה של המשיבה (להלן – הקרן) מחודש אוקטובר 1953 ועד לפרישתו לפנסיה בהגיעו לגיל 65. החל מחודש יולי 1994 מקבל המערער פנסית זקנה מהקרן. משכורתו החודשית של המערער בשנות העסקתו האחרונות היתה גבוהה מהשכר התעריפי המרבי למנהלי עבודה ולעובדים חודשיים בענף הבניה, ומעסיקו של המערער, שלא היה חבר בהתאחדות הקבלנים והבונים (להלן – ארגון המעסיקים), העביר לקרן דמי גמולים בהתאם למשכורת בפועל.

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לנוכח מועד פרישת המערער לפנסיה, חלות על המערער תקנות הקרן (להלן – התקנות או תקנות הקרן) שהיו בתוקף בחודש יולי 1994, ועל המערער לא חל התקנון האחיד שהוחל מחודש אוקטובר 2003 על עמיתים פעילים בקרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות מכח פרק ז1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981. בהתאם לתקנות, חישוב פנסית הזקנה מתבצע על ידי הכפלת שיעור (אחוז) הפנסיה ב"שכר הקובע" של העמית. שיעור הפנסיה נקבע בהתאם לתקופת החברות ובענייננו מוסכם כי המערער זכאי לפנסיה בשיעור המרבי לפי תקנון הקרן של 70%.