ע"ע 53741-06-15,"ע 34415-07-15

לפניי בקשות הדדיות לסילוק הערעורים שבכותרת על הסף מחמת איחור בהגשתם.

הערעורים מכוונים כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור מר יעקב גרינברג ומר שמואל לוין; סע"ש 9074-10-12) שניתן ביום 19.5.15.

כללי

בפני בית הדין האזורי התבררו תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו על ידי הצדדים. מר משה לוי שעבד במוסך הנכון בע"מ (להלן: "המוסך") בתקופה שמיום 1.9.2000 ועד ליום 10.7.2012 הגיש נגד המוסך ובעליו מר חיים לוי, שהוא גם דודו, תביעה לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות שונות. בתביעה שכנגד נתבע מר משה לוי בין היתר להחזר הלוואות וחובות.

בית הדין קמא שוכנע כי מר משה לוי פוטר מעבודתו, ללא שימוע וקבע כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בית הדין קיבל את עדותו של מר משה לוי שנתמכה בין היתר בתמליל שיחה שהתנהלה בין הצדדים בה תועד מר חיים לוי מאשר את דבר הפיטורים. כמו כן נפסקו לזכות מר משה לוי פדיון חופשה בגין השנים 2010-2012 והפרשי דמי חופשה בגין כל שנות עבודתו הקודמות שבהן יצא מדי שנה ל- 10 ימי חופשה בלבד. למר משה לוי נפסקו דמי חופשה בגין כל תקופת עבודתו שכן לא נטענה על ידי המוסך טענת התיישנות ולא הייתה מחלוקת כי לא נוהל פנקס חופשה. זאת ועוד, נפסקו למר משה לוי פיצויים בגין העדר הפרשה לפנסיה על יסוד חוות הדעת שהוגשה מטעמו וזאת בשים לב כי המוסך לא חלק על חובתו לבצע הפרשות פנסיוניות ולא הגיש כל תחשיב נגדי מטעמו. עוד פסק בית הדין גמול בגין עבודה בשעות נוספות אולם רק בגין התקופה שממועד תיקון חוק הגנת השכר מפברואר 2009 ואילך וזאת על יסוד הקביעה כי המוסך לא ערך רישום של שעות עבודתו של מר משה לוי. כמו כן, נפסקו למר משה לוי דמי הבראה, ושכר בגין חודש העבודה האחרון.

תביעתו של מר משה לוי נגד דודו נדחתה משלא הרים את הנטל הנדרש להוכחת היסודות להרמת מסך ההתאגדות. התביעות לתוספת יותר ותוספת ותק נדחו אף הן משנקבע כי שכרו של מר משה לוי עלה בשיעור גבוה משמעותית מתוספת הוותק והיוקר. התביעה לפיצויים בגין לשון רע ועוולות נזיקיות נוספות נדחו מן הטעם שמר משה לוי נמנע מלהביא ראיות להוכחת הטענות בעניין זה על אף שטען כי אלה מצויים ברשותו.

התביעה שכנגד נדחתה אף היא.