ע"ע 53649-09-11 אילוז ואח' נ' אליעז חברה להובלה בע"מ

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (תע"א 3170/08; השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור מר צבי שוויגר והגב' אורלי כהן; ניתן ביום 7.7.11) שבמסגרתו נדחתה תביעת המערערים לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם עבודה.

בדיון בערעור ישבו סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופטת יעל אנגלברג שהם, נציג ציבור (עובדים) מר שלום חבשוש ונציג ציבור (מעסיקים) מר זאב רפואה. עקב סיום כהונתו של מר רפואה כנציג ציבור בבית דין זה, הוחלט בהסכמת הצדדים להחליף את נציג ציבור המעסיקים, כך שבמקום מר רפואה יושב בדין מר אמנון גדעון.

רקע עובדתי

2.המערערים, בני זוג המנהלים בשותפות עסק בשם "בר גל הובלות", הגישו תביעה כנגד המשיבה לתשלום סך של 49,282 ₪, שכלל תמורה בגין ביצוע עבודה, פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצוי ממוני ולא ממוני בגין הפרת הסכם עבודה.

3.תחילתו של הליך זה בפניית המערערת 1 ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצוע שטר של שתי המחאות שנמסרו על ידי המשיבה ואשר חוללו על ידה (האחת על סך של 10,882 ₪ משוכה לפקודת בר גל הובלות והשנייה על סך של 5,000 ₪ משוכה לפקודת עדליה שזיפי). המשיבה הגישה התנגדות לבקשה ולשכת ההוצאה לפועל החליטה להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בכפר סבא (בש"א 1258/07). בית משפט השלום בהחלטתו מיום 10.5.07 קבע כי יש להעביר את התביעה לדיון בבית הדין לעבודה מהטעם כי "ההתנגדות לביצוע שטר עוסקת ביחסי עובד-מעביד בין הצדדים או לחילופין ביחסי עובד-מעביד בין המבקשת לבין צד הקשור למשיבה".

4.ביום 8.11.07, לאחר העברת התובענה לבית הדין האזורי, הגישה המערערת 1 כתב תביעה במסגרתו טענה כי בגין שירותי הובלה שניתנו למשיבה על ידי בר גל הובלות באמצעות המערער 2, חייבת המשיבה למערערת 1 סך של 46,552 ₪. לאחר שהתקיים דיון מוקדם, הגישו המערערים ביום 6.7.09, כתב תביעה מתוקן שבו צורף המערער 2 כתובע נוסף, הוספו רכיבי תביעה נוספים והתביעה הועמדה על הסך של 49,282 ₪.

5.המערערים טענו בבית הדין האזורי, כי בשנת 2006 נחתם ביניהם לבין המשיבה הסכם עבודה שמכוחו ביצע המערער 2 הובלות במשאית עם גורר תומך והתשלומים שולמו לידי שותפתו ורעייתו, המערערת 1 שאף הנפיקה למשיבה חשבונית מס כדין. לגרסת המערערים, שניהם היו צד להסכם העבודה כלפי המשיבה וזו התחייבה לשכור את שירותיהם בין החודשים ספטמבר-נובמבר 2006. עוד טענו המערערים, כי ביצעו את ההובלות בהתאם להתחייבויותיהם במלואן, אך המשיבה הפרה את הסכם העבודה באופן יסודי ובחוסר תום לב ואף חיללה המחאות שמסרה להם בגין העבודה שביצעו (על סך של 10,882 ₪). בשל כך, טענו המערערים, נגרם להם נזק רב והם זכאים לתשלום ההמחאה, לתשלום התמורה בגין הובלות שבוצעו בפועל בסך של 18,400 ₪, לפיצוי בגין נזק של אובדן 7 ימי עבודה אשר הוערך על ידם בסך של 10,000 ₪ וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות מטרד עקב הפרת הסכם העבודה בשיעור של 10,000 ₪ נוספים.

6.המשיבה טענה בפני בית הדין האזורי כי בתחילת שנת 2006 פנה אליה מר שזיפי, אביה של המערערת 1, והציע להם את שירותיו לביצוע הובלות באמצעות משאית שבבעלותו. לדבריה, הגיעה עם מר שזיפי לידי הסכם לביצוע ההובלות ואף הסכימה לשאת בהוצאות הדלק שלו כאשר אלה יקוזזו מהתמורה שלה הוא זכאי. לטענתה, כבר בנסיעתו ראשונה של מר שזיפי נתקעה המשאית בדרך כשהיא עמוסת סחורה בשווי מאות אלפי שקלים ובלית ברירה סיפקה לו המשיבה באופן מיידי צמיגים חלופיים בשווי של 9,000 ₪. לדבריה, כעבור שבוע הודיע מר שזיפי שהמנוע במשאית התקלקל, ביקש מהמשיבה לתקנו והבטיח לה שעל מנת לשלם את החוב יצרף לעבודה משאית נוספת עליה עובד חתנו, הוא המשיב 2. במהלך כחודשיים ימים הובילו המשיב 2 ומר שזיפי סחורות עבור המשיבה וזאת עד ליום 12.11.06, מועד בו נחתם בינה לבין מר שזיפי הסכם לסיום ההתקשרות ביניהם. לטענת המשיבה, על פי ההסכם, במאזן הכולל שבין הצדדים נותר מר שזיפי חייב לה סך של 21,149 ₪ שאותם התחייב להחזיר לידיה ב-4 תשלומים ולצורך כך חתם מר שזיפי על שטר חוב בשיעור מלוא החוב. המשיבה טענה בפני בית הדין האזורי כי המערערת 1 מעולם לא עבדה ולא נתנה לה כל שירות ואילו המערער 2 סיפק לה שירותים, אך זאת כקבלן משנה של מר שזיפי שהוא היחיד שעמו התקשרה.